פרק 6

האדם והתורה. אין דבר שניתן להשוותו לחכמת האב. לבי מתנחם מאוד, כי אני יודע שאנו נמצאים בלב רצונו. כל מה שקשור לזמן כבר נראה לעיני האב. מתוך ידיעתו מראש הוא תכנן וסידר את האירועים ואת תקופות ההנהגה שבהן יתייחס אל האדם.

הגוף והנשמה

בראשית ⁦2:7⁩

וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃

המילה "יצר" מתייחסת לגוף. כתבי הקודש שלמעלה מתארים שני חלקים עיקריים באדם. הגוף נוצר מעפר האדמה, אך נפשו נוצרה מאוויר.

גוף נפש

עשוי מעפר. עשוי מאוויר. נראה. בלתי נראה. גשמי. רוחני. כלי הבעה לאדם הפנימי. מקבל חיים ומתבטא דרך הגוף. לבוש הנפש. החלק המהותי של האדם. אל הרומים 3:19 - אנו יודעים שכל מה שהתורה אומרת, היא אומרת לאלה שנמצאים תחת התורה, כדי שכל פה יסתם וכל העולם יהיה חייב לפני האלוהים.

נותן לאדם הפנימי גישה לארץ. האדם האמיתי. נוגע בארץ. נוגע בגוף. אין לו תחושות, רגשות, התרגשויות, חיבה או סלידה (הגוף אינו חש כאב אם אין בו נפש).

מכילה את כל התחושות, הרגשות, הלכי הרוח, החיבות והסלידות, ואלה באים לידי ביטוי דרך הגוף. מייצרת מחשבות; מכילה את המצפון. אדם היה נפש שניתן לה גוף כדי שתוכל לבטא את עצמה בסביבה פיזית. אדם יכול היה להרגיש את המים, להריח את הפרחים ולטעום פירות, משום שנפשו קיבלה גוף לשם כך. אילו לא היה לאדם גוף, לא הייתה לו גישה לארץ, מפני שהארץ היא מישור פיזי. מכיוון שהאדם הפנימי הוא רוחני, אדם היה זקוק לגוף פיזי כדי שתהיה לו גישה למישור הפיזי. הגוף נועד אך ורק למטרה זו.

– גישה. הנפש היא שהיא האדם האמיתי, אך הגוף נותן לנפש הזדמנות לחוות את הארץ.

הנפש היא שיש לה העדפות וסלידות, לא הגוף. שימו לב: ג'יל וטום הם שניהם בני אדם. ג'יל אוהבת מנגו, אבל טום לא. ההבדל בין ג'יל לטום אינו נובע מהלשון ומניצני הטעם שבה, משום שמבנה הלשון זהה אצל שניהם; אלא שנפשה של ג'יל היא שאוהבת מנגו, ונפשו של טום היא שאינה אוהבת אותו.

כאשר אדם מת, הגוף נשאר מאחור. אם נלך אל ארון קבורה ונצעק על הגוף, הוא לא ייעלב ולא ייפגע. אם ננסה לפתות את הגוף, הוא לא יגיב. אם ננסה לגרום לגוף כאב או נזק, הוא לא ירגיש דבר. נוכחות הנפש בגוף היא שמביאה חיים לגוף (יעקב 2:26). גם ההפך נכון: נוכחות הנפש בגוף היא שמביאה חיים לנפש כאן על האדמה. משום כך נעשה אדם לנפש חיה; נפשו קיבלה חיים כשנכנסה לגוף.

אני מקווה שחזרנו על החומר מספיק כדי שנוכל להתקדם. בשלב זה אני רוצה להגדיר מונח שבו אנו משתמשים לעיתים קרובות: "נגיעה".

מגע: להיות במגע עם דבר מה. הבנת המילה הזאת חיונית אם ברצוננו להבין את האנטומיה הרוחנית של האנושות.

הגוף הוא לבוש לנפש. כלומר, הנפש לבושה כולה בבשר, שקועה כולה בבשר. הנפש אינה יכולה לגעת באדמה במישרין; היא אינה יכולה לגעת באדמה או לחוש אותה, משום שהיא נמצאת בתוך הגוף. הנפש יכולה להיות במגע ישיר רק עם הגוף, ואילו הגוף הוא שנוגע באדמה.

האדם והתורה האדם והתורה 26

לדוגמה, העצם שלך אינה נוגעת בדבר שאתה אוחז בו, אבל העור שלך נוגע. העצם נוגעת בעור; העצמות שלך נמצאות בתוך הבשר שלך, אך הן אינן נוגעות במישרין בדבר שאתה אוחז. זה אותו עיקרון ביחס לנפש שבתוך הבשר; הנפש נמצאת בתוך הבשר, אבל הבשר הוא זה שנוגע בארץ ומגשש אחריה. הנפש נוגעת בבשר ובבשר בלבד. הנפש עשויה מן האוויר; היא בלתי נראית, ולכן ניתן לה גוף. אפשר לזהות את הנפש לפי גופה, שכן הגוף נותן לנפש ייצוג נראה לעין. הגוף הוא צלם הנפש.

נפילת האדם

אחרי שאדם אכל מהפרי, רוח המוות נכנסה לבשרו, בדיוק כפי שהאדון אמר שיקרה. רוח זו גרמה לאדם להיפרד מאלוהים, מבחינה רוחנית וגם מבחינה גופנית. אלוהים כבר לא יכול היה להתחבר עם האדם שלו לרוח היום. אבל נוכחותו של השטן (רוח המוות, העוון ואי-הציות) בבשר דנה אותו ואת זרעו לאבדון לעולם. כדי שנפשות בני האדם יוכלו אי פעם לחזור ולהתחבר עם אלוהים, היה צריך להפוך אותן לבריות חדשות לגמרי.

כל זרע מוליד לפי מינו, ולכן זרעו של אדם הראשון היה מוליד כדמותו. כל מי שיצא ממנו ייוולד בחטא ויעוצב בעוון, כשם שגופו הפך כעת לצורה של עוון.

חשוב לנו, כשאנו משרתים בנושא זה, להדגיש את העובדה שהאנושות נולדת בחטא כמציאות קיימת, ושהדבר אינו תוצאה של מעשה כלשהו שעשינו אנו. עם זאת, ירשנו את החטא מאבינו אדם, שהשטן שכן בו. לכן כל אדם שמוצאו מאדם ישכן בתוכו גם הוא את השטן, לפי חוק הזרע.

חשוב שנראה את השינוי באנטומיה הרוחנית של האדם. כאשר השטן נכנס אל אדם, הוא השתלט על הבשר וכבל את הנפש. מעתה הייתה לו נוכחות בבשר. הבה נזכור שהבשר היה האמצעי היחיד של הנפש לגשת אל הארץ; ואולם דווקא אמצעי הגישה הזה הושחת. הנפש נלכדה בגוף פגום מבחינה רוחנית. לא הייתה לנפש שום דרך למצוא חן בעיני האלוהים, משום שהשטן הפך לאחד עם הבשר. הוא דן את האדם לאבדון בכך שנשאר בבשר, כי דווקא נוכחותו היא שגרמה לפרידה מלכתחילה. הוא לא רק נשאר בבשר, אלא גם יצר חוק של חטא שפועל בבשר, וגרם לנפש להיות שבויה בחוסר צדקה.

הבה נתבונן בהשפעה של נוכחות האויב בבשר ובדרכי פעולתו של חוק החטא והמוות.

אל הרומים ו':20 כי בהיותכם עבדים לחטא, הייתם חופשיים מן הצדקה.

עברים ⁦10:22⁩

נקרבה נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים׃

השטן טימא את המצפון, ופטר אותנו מן הצדקה. לכן לא היתה לאדם כל ידיעה של צדקת האלוהים. אף אדם לא יכול היה פשוט להתאמץ בכל כוחו להיות קדוש ולהשיג זאת. החטא נעשה כעת מוכר וטבעי לבני האדם. החטא היה כוח חי בבני האדם, והוא אדונם, עד עצם היום הזה.

תסלוניקים א ⁦4:3-5⁩

3 כי רצון האלהים היא קדשתכם אשר תתרחקו מן הזנות׃

4 וידע כל איש מכם לשמר את כליו בקדשה ויקר׃

5 ולא בתאות זמה כדרך הגוים אשר אינם ידעים האלהים׃

הבה נחזור אל נפילת האדם. בכל הנוגע לגויים שאינם מכירים את האלוהים, הם חווים את תאוות החמדה הפועלת בבשר. חמדה רעה פירושה תשוקה עזה ובלתי ניתנת לסיפוק לחטא. מכאן נוצרה "תסמונת 'כשאני רוצה לעשות טוב, הרע נמצא אצלי'". רוח העוון הובילה את הבשר לכל סוג של חטא, והנפש אכן הייתה חלשה מולו. איזה שעבוד נורא! אל הרומים 5:12-14

12 לכן, כשם שבאדם אחד נכנס החטא לעולם, ובעקבות החטא בא המוות, וכך עבר המוות על כל בני האדם, באשר כולם חטאו:

13 (כי עד מתן התורה היה חטא בעולם, אך חטא אינו נזקף לחשבון כאשר אין תורה.

14 ובכל זאת מלך המוות מאדם ועד משה, אף על אלה שלא חטאו כדוגמת פשעו של אדם, שהוא טיפוס של העתיד לבוא.

אל נשכח שרוח העוולה שדדה מאדם ומצאצאיו את הדעת על הצדקה והקדושה האמיתיות. הם התרבו על פני האדמה כנחשים רעים, אך האלוהים פשוט העלים עין מהחטא של אותם דורות. האלוהים שלח את התורה כדי שישראל יחיו על פיה. הבה נתבונן בכמה מהדברים האלה. דברים 27:26 ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת לעשות

האדם והתורה

אותם. ואמר כל העם: אמן.

גלטים ⁦3:10⁩

כי בני מעשי התורה תחת הקללה המה שנאמר ארור אשר לא יקים את כל הדברים הכתובים בספר התורה לעשות אותם׃

גלטים ⁦5:3⁩

ומעיד אני עוד הפעם בכל איש אשר ימול כי מחיב הוא לשמר את כל התורה׃

יעקב ⁦2:10⁩

כי איש אשר יקים את כל התורה ונכשל בדבר אחד הוא אשם אשם בכלם׃

עשרת הדיברות וחוקי התורה ניתנו ליהודים. ובכל זאת הם עדיין היו בחטא. מתנות וזבחים לא יכלו להביא את המשרתים לשלמות מבחינת המצפון. מדוע אפוא נתן האלוהים את התורה, אף שידע שבני אדם לא יוכלו לקיימה במלואה? רומים 7:5-7

5 כִּי בִּהְיוֹתֵנוּ בַּבָּשָׂר, תְּשׁוּקוֹת הַחֲטָאִים, שֶׁהִתְעוֹרְרוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, פָּעֲלוּ בְּאֵבָרֵינוּ לְהוֹצִיא פְּרִי לַמָּוֶת.

6 אך עתה שוחררנו מן התורה, לאחר שמתנו למה שהחזיק אותנו בשבי, כדי שנעבוד בחידוש הרוח ולא בישנות האות.

7 מה נאמר אפוא? האם התורה היא חטא? חס וחלילה! אולם לא הייתי מכיר את החטא אלא דרך התורה; כי לא הייתי יודע מהי תאווה, לולא אמרה התורה: לא תחמד.

כתבי הקודש אמרו שהחטא פעל באמצעות התורה כדי להוציא פרי למוות. התורה לא הייתה חוטאת; היא הייתה צודקת וקדושה. התורה נשלחה כדי לגלות לבני האדם את צדקת האלוהים. האדם לא ידע שצדקת האלוהים דורשת שאדם לא יחמוד ולא יתאווה, אך התורה הביאה לבני האדם את הידיעה הזאת. מעתה הייתה לאדם הבנה מה עליו לעשות כדי לרצות את האלוהים. עם זאת, לפי המבנה הרוחני של האדם אנו יודעים שצאצאי אדם לא יכלו לחיות בקדושה, בגלל נוכחותה של רוח העוון בבשר. לכן התורה נשלחה כדי לגלות לבני האדם שיש בתוכם תורה אחרת, הנוגדת את תורת האלוהים (תורת החטא והמוות). אל הרומים 7:8

8 אולם החטא, כשמצא פתח דרך המצווה, פעל בי כל מיני תאוות. כי בלי תורה החטא מת.

ההזדמנות שעליה מדברים כתבי הקודש כאן מתייחסת לאפשרות שנפתחה כעת לפני הנפש לעשות צדקה, לאחר שקיבלה את הידע על צדקת האלוהים (דרך התורה). אולם השטן (החטא) היה מנצל זאת כהזדמנות כדי להראות לנפש שהוא החזק יותר. איש חזק בבשר. לא משנה כמה הנפש השתוקקה לצדקה, היא פשוט הייתה חלשה מכדי להתגבר על השטן ועל חוק החטא שלו.

החטא היה מת בלי התורה, כי האדם לא ידע שמעשיו רעים עד שהתורה אמרה לו זאת במפורש. אבל עכשיו, לאחר שקיבל את התורה, אם אדם חוטא, הדבר חמור עוד יותר, משום שכעת הוא יודע מהו חטא באמת. רומאים 7:9-13

9 כי אני הייתי חי פעם בלי תורה, אך כאשר באה המצווה, החטא שב לחיות ואני מתִּי.

10 וכך מצאתי שהמצווה, אשר נועדה לחיים, היא למוות.

11 כי החטא, כשניצל את ההזדמנות שהעניקה המצווה, הונה אותי, ובאמצעותה הרג אותי.

12 לָכֵן הַתּוֹרָה קְדוֹשָׁה, וְהַמִּצְוָה קְדוֹשָׁה וְיְשָׁרָה וְטוֹבָה.

Wait, I must correct the pointing: the word should be וִישָׁרָה.

14 כִּי יָדַעְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה רוּחָנִית, אֲבָל אֲנִי בְּשָׂרִי, מָכוּר תַּחַת הַחֵטְא.

13 האם אפוא הטוב נהיה לי למוות? חס וחלילה. אלא החטא, כדי שיתגלה כחטא, פעל בי מוות דרך הטוב, כדי שעל ידי המצווה יהפוך החטא לחטא מופלג עד מאוד. אלוהים נתן את התורה כדי לחשוף את רוח העוון שבבשר. חוק השכל מתייחס לסמכות הנפש על הבשר. האדם הוא נפש חיה, והגוף ניתן לו לחייו כאן על הארץ. אולם מבלי שאדם הראשון עצמו הבין זאת, השטן נכנס אל בשרו, וזרעו של השטן עתיד היה לעבור אל כל ילדי אדם. החוק שהשטן הפיק בבשר גובר על חוק השכל. לכן, אף שהנפש מאמינה שיש לה שליטה מלאה על הבשר, אין לה שליטה כזו בכל הנוגע לחטא. אל הרומים 7:14-18

16 ואם אני עושה את מה שאיני רוצה, הרי אני מודה לתורה שהיא טובה.

17 וְעַתָּה אֵין זֶה עוֹד אֲנִי הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ, כִּי אִם הַחֵטְא הַשֹּׁכֵן בִּי.

16 ואם אני עושה את מה שאיני רוצה, הרי אני מסכים עם התורה שהיא טובה.

17 ועתה אין זה עוד אני העושה זאת, אלא החטא השוכן בי.

האדם והתורה

בבשרו של הלא מאמין שוכנת רוח העוון, השטן. כוונת האויב היא להישאר מוסתר בבשרו של הלא מאמין. הוא לעולם אינו רוצה שהלא מאמין ידע שהוא נמצא בתוכו.

19 כִּי אֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה, אַךְ אֶת הָרַע אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רוֹצֶה, אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה.

ששולט במעשיהם ובהחלטותיהם. לכן הייתה שליחת התורה חשובה כל כך. אלוהים שלח את התורה כדי לחשוף בפני האנושות את נוכחות השטן בתוכה. לאחר ששמעו את צדקת האלוהים, נעשה הציות לו לתענוג נפשם; אך השטן היה מנצל את הרצון החדש שלהם כהזדמנות להתגבר עליהם ולהביאם אל החטא. רומים 7:19-24

19 כי את הטוב שאני רוצה איני עושה, אך את הרע שאיני רוצה, אותו אני עושה.

20 ואם אני עושה את מה שאיני רוצה, לא עוד אני העושה אותו, אלא החטא השוכן בי.

21 אני מוצא אפוא חוק, שכאשר אני רוצה לעשות טוב, הרע מצוי אצלי.

22 כי אני מתענג על תורת האלוהים לפי האדם הפנימי:

23 אך אני רואה חוק אחר באיברי, הנלחם בחוק שבשכלי ושובה אותי לחוק החטא שבאיברי.

24 אדם אומלל אני! מי ישחרר אותי מגוף המוות הזה?

זו המסקנה שכל אדם שטרם נושע חייב להגיע אליה כדי לקבל את רוח הקודש: "אני זקוק לשחרור!" פאולוס מביא את ההתגלות המראה לנו בדיוק ממה היינו זקוקים לשחרור: מגופנו. גופנו היה גוף של חטא. נפשותינו היו תקועות בכלים מטומאים שהבטיחו לנו מוות. לפיכך, יש תקווה לאדם האומלל הזה.

רומים ⁦7:25⁩

אני מודה לאלוהים באמצעות ישוע המשיח אדוננו. אם כן, בשכלי אני עצמי עובד את תורת האלוהים, אבל בבשר את תורת החטא. גוף ישוע המשיח הוא ששחרר אותנו משעבוד גוף החטא. ברצוני להבהיר שאחרי שפאולוס אמר שאנו משוחררים באמצעות ישוע המשיח, הוא חוזר לנקודה שהציג לאורך הפרק כולו: שאדם שלא נושע עובד את האלוהים בשכלו, אבל בבשרו את תורת החטא. רומים 12:1 אני מפציר בכם אפוא, אחים, על יסוד רחמי האלוהים, שתגישו את גופכם קרבן חי, קדוש ומקובל לאלוהים, שזו עבודתכם השכלית.

כדי להיוושע, היינו צריכים להגיע למקום שבו רצינו את האלוהים יותר מאשר את החיים. היינו צריכים להיות מוכנים לאבד את חיינו כדי שנמצא חיים חדשים. התפללנו בפסוק 24: אלוהים, שחרר אותי מגוף המוות הזה, אך הושע נא את נפשי. בקשתנו מהאב שיושיע אותנו הייתה הקרבת גופינו כזבח.

הגוף כופר תחת חוק החטא והמוות, והוא היה גוף של חטא. הקרבנו אותו לאב, כדי שישמיד אותו ובתמורה יושיע את נפשותינו. עם זאת, ישועתנו חייבת להיות מוכחת ונקראת בפני כל בני האדם והמלאכים. עלינו להראות את חיי המשיח על פני האדמה הזאת. לכן, הבשר המכופר שהקרבנו כקורבן נצלב עם המשיח, ואחר כך הוקם לתחייה על ידי המשיח, בכך שהוא נכנס אל הגוף. הנפש כבר אינה בבשר, אלא היא ברוח הקודש (רומים 8:9).

שוב אנו רואים שינוי באנטומיה הרוחנית. כעת הרוח נמצאת בבשר והנפש נמצאת ברוח. רוח הקודש נוגע בבשר. הבשר הוא כעת ביטוי החיים של רוח הקודש כאן על הארץ. הוא יכול ללכת ולדבר בקרבנו. הוא עמנואל, אלוהים עמנו. באשר לנפש, היא מוסתרת ברוח. היא נוגעת ברוח. כעת אמצעי הביטוי של הנפש הוא המשיח. אל הרומאים 6:11: כך גם אתם, חשבו את עצמכם אכן למתים לחטא, אך חיים לאלוהים באמצעות המשיח ישוע אדוננו.

הנפש הקריבה את הגוף כקורבן כדי להיוושע. אולם לנפש מעולם לא ניתן גוף לחיות דרכו. המשיח הוא זה שניתן לו גוף. עבור הנפש הגוף עדיין מת, משום שהיא (הנפש) הוסרה לעד מן הבשר. עתה הנפש חיה לרוח הקודש, שבו היא חיה. אולם הבשר לא נשאר מת, אלא הוחיה על ידי נוכחות המשיח בו. לפיכך, קורבן גופנו שהקרבנו בעת הישועה הוא קורבן חי, משום שהוא מת לנו, אך חי למשיח. התורה שבני ישראל קראו אינה עוד מחוץ לבשר; עתה היא כתובה על לוחות הלב הבשריים שלהם בדיו של רוח הקודש. עתה הם עושים מטבעם את הדברים הכלולים בתורה, משום שקיבלו את חייו של המשיח, שהוא דבר האלוהים.