יש להאמין ולהסכים

פרק שני

כשהתחלתי לכתוב את הספר הזה הבנתי שמוחי מוצף בכללי הכתיבה המקובלים של זמננו לכתיבת ספרים. מצאתי את עצמי נעשית לחוצה בנוגע לדרך שבה אציג את המסר. אבל אז חשבתי: "כתבתי למעלה ממאתיים מדריכי לימוד וספרים שמשנים חיים במרכזי ההדרכה הגלובליים של מרי בנקס (Mary Banks Global Training Centers) ובמרכזי ההשתחוויה הבינלאומיים של מורי המקרא (Bible Teachers International Worship Centers) מזה יותר משני עשורים. עכשיו, כשאנו מציגים את דבר האל הזה לקהילה בכללותה, זהו אותו דבר אלוהים, המוצג באותו אופן, אשר יביא את גוף המשיח לשלמות."

אני רוצה שתלכו אחריי כשאני לוקח אתכם למסע אל תכליתו הנצחית של אלוהים: השלמות הרוחנית של בניו. עם זאת, כדי לצאת למסע הזה, עליכם לעמוד בתנאים שהאב הציב לפנינו. עליכם להסכים שדבר אלוהים הקדוש הוא הסמכות שתכריע בכל מחלוקת. עליכם גם לפתוח את לבכם לקבל אמת שעשויה למעשה לנפץ את מערכת האמונות שלכם כיום.

הבשורה על פי יוחנן 7:38

המאמין בי, כפי שנאמר בכתבי הקודש, מבטנו יזרמו נהרות של מים חיים,

המים החיים שישוע מדבר עליהם כאן הם רוח הקודש. ישוע אמר גם שלא מה שנכנס אל האדם מטמא אותו, אלא מה שיוצא ממנו. האדון רומז שרק דברים הנוגעים לרוח האלוהים ייצאו מאלה שמאמינים בו על פי כתבי הקודש. אולי זה נראה לך עניין שגרתי מאוד, אבל אני מצהיר שזו הבעיה מספר אחת בקהילה כיום. הקדושים אינם מאמינים במשיח כפי שכתבי הקודש הציגו אותו. ייתכן שמחשבתך תלך עכשיו אל ביאתו, או אל צליבתו, או אולי אל שובו, ואולי תאמר: ״הו, כן, אני מאמין.״ אולם אינני מדבר כאן על האירועים הללו, אלא על שהייתו בתוכך. הנושא כאן הוא דירתו בתוך בשרך ומה שהדבר הזה העניק לך. על הדברים הללו אני מדבר בנוגע לחוסר האמונה שלך.

אינני מכיר דרך אחרת להביא אותך אל המקום שאתה מבקש למצוא בו, בקרבתו, מלבד שתאמין כפי שהכריז הדבר. הנשק היחיד שיש לך נגד פעולותיה של מחשבה בשרנית שלא הושפעה מטוהר דבר אלוהים הוא האמת עצמה. האמת הזאת היא שתשחרר אותך מתאוות אסורות, מייסורי נפש, מפגיעות ומחטאי הבשר והמחשבה.

רומים ⁦12:1-2⁩

1 ועתה הנני מזהיר אתכם אחי ברחמי אלהים אשר תשימו את גויותיכם קרבן חי וקדוש ונרצה לאלהים והיתה זאת עבודתכם השכלית׃

2 ואל תשתוו לעולם הזה כי אם התחלפו בהתחדש דעתכם למען תבחנו לדעת מה הוא רצון האלהים הטוב והחמד והשלם׃

פאולוס, שליחו של האדון ישוע המשיח ושליח לקהילה, רומז כאן שהקהילה ברומא יכולה לחיות לפני אלוהים ולפני בני אדם מבלי להתאים את עצמה לדרכי העולם. אני בטוח ששמעתם את הפסוקים האלה נלמדים פעמים רבות בעבר. אבל מה פירושם באמת? הם מרמזים שעלינו להיות שונים בדרכינו ובאופיינו.

ישנם עוד פסוקים רבים מכתבי הקודש התומכים באמונה זו; קטעים כגון: “…איזו התחברות יש לצדקה עם עוולה?” (הקורינתים ב׳ 6:14) או “...אל תאהבו את העולם ואת אשר בעולם,” (יוחנן א׳ 2:15) או אפילו "אתם עם סגולה” (פטרוס א׳ 2:9). כל אלה מתייחסים ליצור שאינו מודע כלל לדרכי העולם ולדברים שבו. דבר זה בוודאי אינו נכון ביחס לבני אלוהים כיום.

גוף המשיח מבולבל. תודעתה של הקהילה הותקפה שוב ושוב על ידי מסורות, "איזמים" ופילוגים של בני אדם. למעשה, ישנן תורות כוזבות רבות שהרעילו באופן שיטתי את עם אלוהים. הקטלניות שבהן הן תורות "האמונה והשגשוג" ו"הטבע הכפול". תורות ומסורות אלה יצרו דפוסי חשיבה הסותרים לחלוטין את תכליתו הנצחית של אלוהים. בלשון המעטה, הן הנציחו תאווה לדברי העולם הזה ולחטא. הן עיצבו יצור שאינו אפילו העתק של בן אלוהים אמיתי.

נעשתה הרבה מהומה סביב דפוסי חשיבה בהטפת הבשורה. לפי מילון וובסטר, "דפוס חשיבה" הוא עמדה מנטלית או מצב מחשבתי קבוע. רוב הדיונים הללו לא עשו דבר מלבד לאשש את השקר הגדול שהשטן הטמיע בקהילה, "אף אחד אינו מושלם." הצהרה זו היא הפגיעה הנוראה ביותר בקורבנו של אדוננו ומושיענו, ישוע המשיח.

בהיותי שליח לגוף המשיח, זוהי אחריותי לזהות ולהרוס כל דפוס מחשבה המתנשא מעל דעת אלוהים. יש בגוף המשיח תורות רבות מסוג זה, הנוגעות להלך המחשבה, אשר ערערו באופן חמור את מלאכת הצלב.

קודם כול, השכל אינו דבר רע בגופך. לפי כתבי הקודש, הוא המנגנון שבאמצעותו אתה אמור לעבוד את האדון. אם כך, איך הפך להיות האויב של הנפש? אני מציע לך שדווקא תורות כוזבות והוראה מוטעית בנוגע לישועה עצמה יצרו את הנטל המחשבתי הזה, כמו משקולת סביב צווארם של קדושי אלוהים. גם אני הייתי אשם בכך שלימדתי בורות כזו. חסדו ורחמיו של אלוהים עצרו אותי במקומי והעמידו את רגליי על שביל של דעת וחכמה, שביל ששינה את חיי ואת שירותי לעד.

הבה נתבונן לרגע בתמונה הכוללת. דיכאון, תסכול, חוסר מחילה, קנאה, דמיון רע וכדומה הם כולם נטיות של התודעה. הם אינם אלא ביטויים של האופן שבו התודעה פועלת. הנצרות הקימה מחלקות פסיכיאטריות רוחניות כדי להתמודד עם הפגעים הללו. כך נוצרה לנו פסיכיאטריה נוצרית שנועדה ללוות את בני האלוהים דרך הליקויים הרוחניים שלהם. פגישות הייעוץ שלנו הפכו למפגשים טיפוליים, שבהם הכמורה מקדישה את רוב זמנה לניסיון לרפא או לשנות נטיות של התודעה.

זו כפירה! הקשיבו לי היטב. כאשר אנו, המנהיגים בגוף המשיח, מתייחסים לדיכאון, לחוסר מחילה, לפצעים שנגרמו מפגיעות, לדמיונות רעים ולנטיות כאלה כאל פגמים שכיחים אצל ילדי אלוהים, אנו מחללים את כבוד אלוהים ומביאים את המשיח לביזיון בפומבי. אני מקווה שתפתחו את לבכם כדי לשמוע את מה שרוח הקודש עומדת לומר לכם.

עיינו בקטעים הבאים:

יעקב ⁦3:10-12⁩

10 מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא יעשה אחי׃

11 היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד׃

12 אחי היוכל עץ התאנה להוציא זיתים או התוכל הגפן להוציא תאנים כן גם מעין אחד לא יוכל נבע מים מלוחים ומתוקים׃

הביטו בבלתי אפשריים כאן. עץ תאנה אינו יכול להצמיח זיתים, וגם מעיין אינו מוציא מים מלוחים ומים מתוקים כאחד. עליכם לקבל את העיקרון הזה. אם נמצאים זיתים על עץ, הרי זה משום שהעץ הוא עץ זית. אם מעיין מוציא מים מלוחים, הרי זה משום שמקור המעיין הוא מים מלוחים.

כך הדבר גם בהליכתנו עם אלוהים. אלוהים ברא כל בן שלם ומלא, לא פגוע רגשית וחסר רסן. אם נלך אחר הבשר, נתמקד בדברי הבשר. כמו כן, נצמיח את האופי והרגשות הקשורים לבשר. אולם אם נלך אחר רוח הקודש, נתמקד בדברי הרוח ונצמיח את התכונות והרגשות של רוח אלוהים. השורה התחתונה היא: אי אפשר ללכת אחר רוח הקודש ולהצמיח את האופי והרגשות של הבשר.

כאבים רגשיים עמוקים, חסרונות רוחניים, עוון ופריצות אינם מתכונות של רוח אלוהים. למעשה, אין שום שבי של הדעת המאפיין מאמין שנולד מחדש וההולך אחר הרוח. אי אפשר שעץ התאנה יצמיח זיתים.

מהי דרך החשיבה כאן? ההנהגה בגוף המשיח קיבלה את השקר הגדול. היא מאמינה שה"תחלואים" הללו תמיד יהיו קיימים בגוף המשיח, ושתמיד יהיו פגמים במאמין שנולד מחדש.

אלוהים אינו אל חסר אונים. הוא אדיר בכל אשר הוא עושה, והישועה אינה יוצאת דופן. יד אלוהים החזקה בישועת הבנים היא העומדת כאן למשפט. בכל פעם שמנהיגים בגוף המשיח מתייחסים אל החטא ואל הפרעות רגשיות כמו דיכאון, תסכול, פגיעות, העלבות וחוסר מחילה כאל מצבים שהאב הקים פסיכיאטרים רוחניים כדי לטפל בהם, הם מסייעים לאשש את הטענה המשתמעת של השטן שאלוהים הוא אל חסר אונים, שאינו מסוגל לשמור את מי שהושיע והוציא מן העולם. אם בני אלוהים הם קורבנות של אותם כבלים שבהם נתונים הלא מאמינים, היכן אפוא כוחו של אלוהיהם?

אני טוען בפניכם כי התורות והתפיסות השגויות בנוגע לחוויית הלידה מחדש הן שורש המחלוקת הזאת. בכל השנים שאני חבר בגוף המשיח, יותר משלושים שנה, מעולם לא שמעתי באמת את הבשורה של ישוע המשיח מוכרזת במלואה. שמעתי את המסר על העבד הסובל והגואל. קראתי ספרים רבים על מצוקתם, על טבעם ועל מעמדם של הבנים, בדיוק כמוכם. שמענו מטיפים רבים מכריזים על יום התגלותם של בני האלוהים. צעדנו דרך התיאטרליות והאופנות של הנצרות; "קרא לזה ותבע אותו", "ילדי המלך", "דרוך על ראש השטן", והמשעשע מכולם, "כסף...בא". אף זכינו לשמוע דרשות המדגימות את העובדה שאנו יכולים לעשות הכול בזכות המשיח.

אבל מה היה העיקר בסופו של דבר? כשהגענו למבחן המעשי, עדיין היינו משותקים בגלל כאבים רגשיים, דיכאנו רצונות אמיתיים ונאבקנו מדי יום לשמור על אופי שמשקף צדקה. הלכנו לכנסים ולוועידות וחיפשנו את הנוסחה הקסומה. רצינו לשמוע משהו שיסיים את המאבק ויביא אותנו ללכת בכוח רוח הקודש. ידענו מספיק כדי להבין שחסר לנו משהו, אבל מכיוון שלא ידענו מה חסר לנו, המשכנו לרעוב ולחפש את הידע, או את הנבואה, או את סמיכת הידיים שיזניקו אותנו סוף סוף אל אותו מקום של כוח שכה השתוקקנו אליו.

רובנו רצינו לעסוק בשירות. לכן, אחרי שנים ארוכות של פספוס המטרה ושל המתנה ל"נס של כוח", עזבנו את מושבי השיעמום שלנו ויצאנו אל שביל השירות שסללו רבים שחשו את אותו התסכול. מעולם לא שמעתי את האמת על היותו שוכן בתוכנו עד שהאדון גילה לי את המציאות המופלאה הזאת. האם אתם באמת מאמינים שזה לבו ורצונו של אלוהים, שעמו ילך בחיים יום אחר יום ויתאמץ לשרטט את דרכו בתוך מבוך של תורות כוזבות שמבטיחות אך אינן מספקות באמת? ומה לגבי ייעוץ לרפואה פנימית של פצעי הנפש, שיכול רק להניח תחבושות על פצעינו, ודרשות נטולות כוח לשכלל את האופי? אין פלא שיש כל כך הרבה חוסר תקווה בעם אלוהים. במשך השנים הועברו אליהם כל כך הרבה מסרים של תקווה כוזבת, עד שההכרזה על קולות חדשים עם התגלות חדשה שמגיעים לקדמת הבמה כמעט אינה מלהיבה אותם. הם ראו ושמעו יותר מדי. זו הסיבה שחכמת אלוהים חייבה אותי להישאר בבית עם העדר עד שאפיק את הראיה לאמת שנשלחתי לשאת אל גוף המשיח. אם לא אצליח לגרום לכם להבין את העקרונות אדירי המשקל, שהם בלב ליבה של ישועתכם, כתיבת הספר הזה תהיה בעלת אותה השפעה כמו הנחת פלסטר על פצע ירי. תלמדו עוד כמה אמיתות, בלי הכוח ליישם אותן.

המפתח לעוצמה הוא דעת אלוהים. זהו הדבר הנאמן, טהור ומלא בתכליתו של אלוהים. הוא אינו נוצר מתורות שהומצאו כתוצאה מכישלונם של בני אדם ללכת בצדקת אלוהים. אני יודע שהמאבק שלך לחיות בקדושה ולהשתחרר מפגיעות עמוקות שלא חלפו יכול להסתיים, אם אצליח לגרום לך להכיר את האמת על הדברים שאלוהים העניק בחינם לבניו. עצור לרגע והתפלל שהבהירות תבוא ללבך כשאתה יוצא למסע הזה אל לבו ואל מחשבתו של האב.

דברים שעלינו לדעת ולהאמין בהם…

כתבי הקודש מעידים בתוקף שהאדון נתן לנו דברים שרק רוח הקודש מאפשרת להבחין בהם. לכן מחובתנו לחקור את הדברים האלה שניתנו לנו במתנה מאת האב, אשר ברך אותנו בכל ברכה רוחנית במרומים במשיח... וכי נהיה קדושים וללא דופי (אפסים א':3,4).

אנחנו עם רוחני, שנולד מאלוהים, וקיבלנו נחלה רוחנית. הדברים שהאב נתן לנו נמצאים במשיח. המשיח הוא אותה משיחה שיוחנן דיבר עליה באיגרתו; היא המשיחה. היא רוח אלוהים, הנושאת את כול הדברים ומגלמת את כל הבריאה. המשיח הוא מקום שמימי. הוא נוכחותו של אלוהים בכול מקום. אף על פי שמועיל לנו להאמין שהאב בראנו קדושים, באופן מוזר דווקא האמת הזאת היא שהקהילה הכחישה. הברכות שנתן לנו, שנקבעו כברכות רוחניות, הן פשוט תכונות של השכון בו.

האב, “יעדנו לו לבנים על ידי ישוע המשיח כחפץ רצונו׃ לתהלת כבוד חסדו אשר נתן אתנו בידידו׃” (אפסים ⁦1:5-6⁩)כאן פאולוס מתחיל להסביר את פעולת הגאולה. הוא מצהיר שלא נועדנו להיות רק הנהנים מהכפרה של ישוע המשיח (כשם שישראל נהנתה מהקרבנות של משה). במקום זאת נבחרנו ונבדלנו להיות בני אלוהים באמצעות ישוע המשיח. עלינו לקבל זאת במובן המילולי, אנחנו צאצאי אלוהים.

הוצבנו במשפחה המלכותית; אנו יְלוּדֵי אלוהים. אני זוכר שהאדון אמר בבשורה על פי יוחנן שישוע הוא בנו האהוב, אשר בו חפץ. כעת הוצבנו בתוך אותו בן אהוב. אנו נמצאים בו והוא נמצא בנו, כשם שהמשיח היה באב והאב היה במשיח. הבעיה כאן היא שהקהילה אינה מאמינה בכך פשוטו כמשמעו. הקהילה אינה יכולה להאמין ולקבל שאנו אותה בריאה, בעלת אותו טבע כמו ישוע המשיח. איכשהו אנו רואים אותו כשונה לגמרי. רבים לא האמינו לשמועה. הם אינם יכולים להאמין שהישועה מאפשרת לנו להיברא בדמותו של האדם ישוע המשיח. במקום זאת הם בוחרים לחנות בפסוק הבא. “אשר בו לנו הפדיום בדמו וסליחת הפשעים כרב חסדו׃” (אפסים ⁦1:7⁩). עושר חסדו של אלוהים מבסס את השפעתו, שהיא רוח הקודש בתוכנו. הצבת רוח הקודש בתוכנו הניעה תהליך של התחדשות שהפך אותנו לבריאה חדשה.

אפסים ⁦3:3-5⁩

3 כי בחזון גלה לי הסוד אשר למעלה כתבתי לכם במעט׃ ובקראכם תוכלו להכיר בזאת את בינתי בסוד המשיח׃

5 אשר בדורת הראשנים לא נודע לבני אדם כאשר נגלה עתה לשליחיו הקדשים ולנביאיו ברוח׃

זהו הסוד שהיה נסתר באלוהים: צליבתו של האדם הישן; בריאתה של הבריאה החדשה; הולדתם של בנים; והמשיח בתוכנו, תקוַת הכבוד. אלה הם הדברים הרוחניים שבני אדם טבעיים אינם יכולים להבין, משום שהם שטות בעיניהם. הבעיה היא שהקהילה נקטה אף היא את עמדתו של האדם הטבעי, ואינה מאמינה. גם אחרי שקיבלה את רוח האמת, הקהילה ממשיכה ללכת בהכחשה של נחלתה.

אני משוכנע שקיבלנו רק התגלות חלקית של האמונה. לכן קיבלנו רק התגלות חלקית של הישועה שלנו. הקהילה לא הבינה את הנהגת האמונה. במקום זאת היא ארזה את האמונה והפכה אותה למוצר מסחרי המבטיח חיים של עושר וכוח ארצי. כתוצאה מכך, גוף המשיח שגה וסטה ממטרתו של אלוהים. לכן לא מותו של המשיח, לא תחייתו, לא סליחת החטאים ולא הישועה לצורך לידה מחדש תהיה להם כל השפעה על אלה שהפכו לבלתי מאמינים.

עלינו להאמין בפעולתו המושלמת של המשיח. עלינו להאמין שאנחנו מה שאלוהים עשה אותנו. אם לא נאמין שאנחנו בני האלוהים, שנבראו בצלמו של המשיח, לא יהיה כל סימן לעוצמת הישועה שלנו. לעולם לא נגלה את המשיח בגופי החומר האלה. משמעות הדבר היא גם שלעולם לא נלך באופיו של המשיח. האמונה חיונית להתפתחותנו. הברייה החדשה חייבת להאמין במי שהיא. עלינו להאמין שאלוהים בראנו חדשים. אלה הדברים שרוח הקודש חשף, כדי שנדע מה האב עשה בתוכנו. האמת הזאת תישאר חסרת תוקף אם לא נאמין בה ולא נקבל אותה. האב לא יתמודד עמנו בשום דרך אחרת; עלינו פשוט להאמין במה שרוח הקודש מלמד. בשלב כלשהו בלימוד הזה עליך לקבל את העובדה שהמשמעות האמיתית של בניוּת היא זהות מושלמת וחסרת חטא. אם לא, לעולם לא תצפה לחיות חיים הנעימים לאב. תמיד תתנדנד בין צדקה לבין היעדרה. עליך להאמין במשיח כפי שאמרו כתבי הקודש. רבים גדלו בה' יחד איתי, ואנו ההוכחה שאפשר לחיות בעולם הזה חופשיים מחטא ומהרגשות המשתקים שהשטן משתמש בהם כדי ללכוד את הבנים. המשיכו לקרוא, ואראה לכם כיצד ללכת בשלמות חסרת החטא של אדוננו ישוע המשיח.