חלק 1: של שיעור זה עושה מאמצים רבים כדי לשכנע את הבנים

של האלוהים שהם יצורים נצחיים. הם יודעים זאת בתיאוריה. אבל ההוראות בגוף המשיח לא אפשרו לנו להתבונן בטבענו הנצחי בדרך משמעותית ועוצמתית. זהו ידע אקדמי בלבד. כך נוצר הניתוק הגדול. עם זאת, כתבי הקודש מכוונים אותנו אל חיים שמעבר לעולם הזה; קיום מפואר, גדול מכל מה שנוכל לדמיין.

האב רוצה שהקהילה תהיה בעלת אותו הלך מחשבה כמו אדוננו ישוע המשיח. כשהתהלך כאן, הוא התהלך מתוך נקודת מבט שונה לחלוטין מזו של הקהילה. הוא התהלך כאן כאדון מן השמים. הוא ידע שאינו מן העולם הזה. הוא עוצב במקום שמימי, הוא רוח הקודש. הוא חי במלכות האלוהים, והליכתו בעולם הזה הייתה עדות גלויה לביתו הרוחני.

פסוק מסכם מכתבי הקודש:

אל הקולוסים ג':1, "אם קמתם אפוא לתחייה עם המשיח, בקשו את הדברים שלמעלה, במקום שבו המשיח יושב לימין האלוהים." הנצח: חלק 2

הקהילה, לעומת זאת, אינה רואה את עצמה כישויות שמימיות. נדמה שאנו נתקעים בחוויית הישועה שלנו. הקהילה רואה את קיומה כאילו החל עם המילוי שלנו ברוח הקודש. אבל האמת היא שהיינו במשיח לפני הוסד העולם. אולם לצורך השיעור הזה, נתחיל בדיוק משם (בישועה).

כאשר קיבלתי את רוח הקודש התרחש שינוי. הפכנו ליצורים חדשים לגמרי. עם זאת, השאלה שאיננו מצליחים לענות עליה היא: "מאין בא היצור הזה?"

עלינו להבין שבעת הישועה אלוהים לא רק הוציא את הנפש מן הבשר, אלא הוציא אותה מן העולם הארצי הזה. הוצאנו לגמרי מן העולם והושמנו ברוח (רוח הקודש), שהיא מלכות האלוהים. לכן כתבי הקודש מעידים שאנו בעולם, אך איננו מן העולם. הבה נעיין בכמה קטעים מכתבי הקודש המדברים על אמת זו.

עברים ⁦12:22-24⁩

22 כי אם באתם אל הר ציון ואל עיר אלהים חיים אל ירושלים שבשמים׃

23 ואל עצרת רבבות המלאכים ועדת הבכורים הכתובים בשמים ואל אלהים שפט הכל ואל רוחות הצדיקים הנשלמים׃

24 ואל ישוע סרסר הברית החדשה ואל דם ההזאה המיטיב דבר מדם הבל׃

פיליפים ⁦3:20⁩

אשר אחריתם האבדון אשר כרסם אלהיהם וכבודם בבשתם וקרבם הבלי חלד׃

יוחנן ⁦3:13⁩

ואין איש עלה השמימה, מלבד זה שירד מן השמים, בן האדם אשר הוא בשמים. ישוע מכריז על עצמו שהוא בשמים בשיחתו עם ניקודימוס. אף שהלך על פני האדמה, הוא חי במקום השמימי שאינו מן העולם הזה. זהו פירושו של דבר להיות ישות שמימית: אתה מן השמים וקיים בשמים. ניקודימוס ראה בישוע רק מורה, אך ישוע היה הרבה יותר ממורה. הוא היה התגלמות של מלכות האלוהים. מלכות האלוהים קרבה, או במילים אחרות, מלכות האלוהים עמדה שם ממש מולו. תפיסה זו, או מציאות זו, לא הייתה ייחודית לישוע. הוא הבכור מן המתים, כדי שתהיה לו הבכורה בכול. פירוש הדבר שאין מצוקה שישוע חווה ואנחנו איננו חווים. בכורה פירושה שהוא עשה זאת ראשון.

אפסים ⁦2:5-6⁩

5 אחרי היותנו מתים בפשעים החינו עם המשיח בחסד נושעתם׃

6 ויעירנו אתו אף הושיבנו במרומים במשיח ישוע׃

כפי שהוא, כך גם אנחנו, בני האלוהים. גם אנחנו חיים באותו מקום שמימי. זו האמת היחידה שיש בה היגיון, בהתחשב בכך שנולדנו מרוח שמימית. היכן עוד היינו חיים אם לא ברוח? האמת היא שרבים אולי מסכימים בשכלם שזה מקום מגורינו, אבל ההוכחה לכך שהם לא האמינו בזה באמת, כפי שמעידים כתבי הקודש, היא אורח חייהם. הם אינם הולכים ברוח.

אחי ואחותי, שימו לב לכך שאתם יצורים ממלכות אחרת. זו הייתה דרך החשיבה שבה ישוע התהלך תמיד. הוא תמיד היה מודע מהיכן בא. לכן לא היה קשה לו להתרחק מן העולם הזה, משום שלא היה יצור של העולם הזה. זהו היסוד לקיומנו כאן עלי אדמות. עלינו להיות בהסכמה עם מורשתנו.

אלוהים היה ועודנו ההורה היחיד של עצמו. הוא רוח מחיה.

מתי ⁦12:48-50⁩

48 ויען ויאמר אל האיש המגיד לו מי היא אמי ומי הם אחי׃

49 ויט ידו על תלמידיו ויאמר הנה אמי ואחי׃

50 כי כל אשר יעשה את רצון אבי שבשמים, הוא אחי ואחותי ואמי. כך גם אלוהים הוליד אותנו דרך ישוע המשיח, והוא אבינו. אולי משום כך הוא מצווה עלינו לנטוש הכול וללכת אחריו.

מה שחסר הוא הקליטה שלנו. הקליטה שאנו ישויות מן השמיים. אנו מכירים זאת כמושג, אך עדיין לא קלטנו את מציאות היותנו בנים.

קורינתים א ⁦15:45-48⁩

45 כן גם כתוב ויהי האדם הוא אדם הראשון לנפש חיה אדם האחרון לרוח מחיה׃

46 אבל לא של הרוח היא הראשונה אלא של הנפש ואחרי כן של הרוח׃

47 האדם הראשון מן האדמה הוא של עפר והאדם השני הוא האדון מן השמים׃

48 וכמו אשר הוא מעפר ככה גם אשר הם מעפר וכמו אשר הוא מן השמים ככה גם אשר הם מן השמים׃

49 וכשם שנשאנו את דמות העפרי, כך גם נישא את דמות השמימי.

זה כבר לא יכול להישאר תיאוריה או רעיון בלבד. זה חייב להפוך למציאות שבה אנו חיים. אם לא נאמץ את האמיתות האלה, לעולם לא נוכל להצהיר שאנו הולכים במחשבת המשיח. יתרה מכך, לעולם לא נגלה בפועל בנות אמיתית לאלוהים כל עוד לא נכיר במעשהו של האלוהים בנו.

לחיות במלכות האלוהים

האזרחות שלנו היא בשמים. משמעות הדבר היא שאנחנו, כפשוטו, איננו אזרחי העולם הזה. אנחנו לא מן העולם הזה. משום כך זה מעליב כל כך את האלוהים כשאנחנו נגררים לריבים ולרמאות זה בזה לשם רווח. אנחנו מתווכחים על עניינים פוליטיים ומנהלים ויכוחים סוערים על סוגיות העולם הזה. מדוע אנחנו קשורים כל כך לדברים האלה? פשוט משום שאיננו רואים את עצמנו כיצורים שמימיים.

יש שאימצו את העולם הזה כמציאות שלהם. הם תופסים היטב את המגמות ואת דרך החיים הזאת. הם מוקסמים מאנשי החושך ורוצים להיות כמותם. הם רוצים את הדברים שאנשים אלה השיגו באמצעות אורח חיים של חטא. אבל האמונה שלנו לא נועדה לרכישת דברים. כשנלך בראייה, נשרת את החיים האלה ונאמץ את אופני הפעולה של העולם הזה. נשכח לגמרי שאנו בנים שנשלחו מן השמים כדי לרכוש בנים נוספים.

אלוהים דיבר אליי.

"אני רוצה שעמי ישוחרר מהעולם הזה!"

עלינו לכוון את לבנו אל הדברים שלמעלה. ואולם איננו מדברים מעולם על הדברים שלמעלה. איננו נושאים עינינו אל השמים בשום עניין. נדמה שהשאיפה היחידה שיש לנו בנוגע לדברים שלמעלה היא להגיע לשמים. אנו מחמיצים את המציאות שאפשר לחוות מקצת מתכונות השמים כבר כאן, בישוע המשיח. כתבי הקודש מודיעים לנו שהעולם הזה בוודאי יחלוף. מדוע אפוא אנו נחושים כל כך להשיג את דברי העולם הזה? יתרה מזו, האדון נתן לנו הכול חינם, והזמן עתיד לבוא שבו נשלוט בעולם. אבל כעת, מה מניע אותנו?

המציאות היא שבמחשבותינו הקטנו את רוח הקודש והכפפנו אותו לנסיבות שלנו, למצבים שלנו וליחסים שלנו. הוא נראה לנו קטן כל כך, בעוד שבפועל, להפך, הוא המקום שבו אנו חיים. הוא העולם שלנו!

ישוע אמר אמירה שאיננו מודעים אפילו לכך שהיא נוגעת לנו.

יוחנן ⁦8:58⁩

ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם בטרם היות אברהם אני הוא׃

בני אלוהים לא נבראו על הארץ. לכן לידתנו על הארץ לא הייתה ההתחלה שלנו. היינו באלוהים לפני היווסדו של העולם. לכן חוויית הישועה שלנו היא שליחה מן השמים, פשוטו כמשמעו.

אילו הקהילה הייתה מאמצת את האמת הזאת, היה קל לה לנטוש את העולם ואת הפילוסופיות והתורות של בני האדם. “לכן אם מתם עם המשיח ליסודת העולם למה תשתעבדו לחקים כאלו עדכם חיים בעולם׃ אל תאחז אל תטעם אל תגע׃” (קולוסים ⁦2:20-21⁩).

התעודדו, אנחנו בני האלוהים החי.