בחינת נבואה וטענות רוחניות: הבחנה בין הכוונה רוחנית אמיתית לבין שגיאה

לא כל מה שנאמר בשם האלוהים בא מאלוהים. זו אינה אמירה צינית אלא אמירה מקראית. וכל משרת שנחוש לנווט נכון במלכות האלוהים חייב לפתח את היכולת לנסות, לבחון ולהבחין בטענות הרוחניות ובדברי הנבואה שמובאים לפניו. יותר מדי מונח על הכף מכדי לקבל הכוונה רוחנית רק משום שמישהו מוסר אותה בביטחון או ברגש.

איגרת יוחנן הראשונה 4:1 נותנת את הציווי העומד בתוקף: "אהובים, אל תאמינו לכל רוח, אלא בחנו את הרוחות אם הן מאלוהים, כי נביאי שקר רבים יצאו אל העולם." בחנו אותן. אל תקבלו אותן. אל תדחו אותן באופן אוטומטי. בחנו אותן. זה דורש אמת מידה, וכתבי הקודש מספקים אחת.

דברים י״ח:כ״ב נותן את המבחן הבסיסי ביותר: "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהוָה; בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ." הדיוק חשוב. אם אדם מתנבא שוב ושוב דברים שאינם מתגשמים, יש להתייחס לכך ברצינות. אי אפשר לתרץ זאת לנצח. המדד ברור: אם הדבר אינו מתגשם, יהוה לא דיבר אותו.

הבעיה היא שכאשר יש לנו אהבה לאישים, או אפילו לרצון שלנו עצמנו, לא יהיה אכפת לנו לתת לנבואות שווא פרשנות מגמתית כדי לשכנע את עצמנו שלא החמצנו את אלוהים. אם אי פעם אמרת או האמנת נבואת שווא, מה שעליך לעשות הוא בדיוק לבחון מדוע האמנת לה מלכתחילה. לגבי אלה שמתעקשים ומחזקים את עמדתם: העובדה שהנבואה התבררה כשקרית הייתה אמורה לעודד אותם לתשובה ולבחינת לבבם. אולם רבים הצדיקו את עצמם לפני אלוהים. ההצדקה הזו מסוכנת מבחינה רוחנית.

מתי 7:15-16 מציג את מבחן הפרי: "היזהרו מנביאי השקר, הבאים אליכם בלבוש כבשים, ובפנים הם זאבים טורפים. מפריהם תכירו אותם." הפרי של שירות נבואי אמיתי אינו גודל הבמה או עוצמת ההשפעה הרגשית, אלא התאמה לדבר האלוהים, דיוק בהתגשמות ופרי הצדקה בחיי הנביא. אלה הדברים שיש לבחון.

פטרוס ב' 1:20-21 קובע את מקור הנבואה האמיתית: "וְזֹאת תֵּדְעוּ בָּרִאשׁוֹנָה, כִּי כָּל נְבוּאָה שֶׁבְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵינָהּ נִפְתֶּרֶת לְפִי פֵּרוּשׁוֹ הַפְּרָטִי שֶׁל אִישׁ. כִּי לֹא בִּרְצוֹן אָדָם בָּאָה נְבוּאָה מֵעוֹלָם, אֶלָּא אַנְשֵׁי אֱלוֹהִים קְדוֹשִׁים דִּבְּרוּ כַּאֲשֶׁר הֵנִיעָה אוֹתָם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ." נבואה אמיתית אינה נוצרת מרצון האדם. היא אינה מיוצרת מתוך שאפתנות, רגש או רצון להרשים. היא באה מאנשים קדושים, גברים ונשים, שרוח הקודש מניעה אותם. והיא תמיד תהיה תואמת את דבר האלוהים הקבוע.

יש גם סוג מסוים של טענה נבואית שיש לבחון בקפדנות: הטענה שהאלוהים אינו יכול להשלים את מטרתו משום שאדם אחר מנע ממנו להשתמש במישהו. את הטענה הזו יש לבחון לאור כתבי הקודש. “כי לא ינחם האלהים על מתנותיו ועל קריאתו׃” (רומים ⁦11:29⁩). כל המתנות הוצבו בגוף המשיח על ידי האלוהים, אבי כולנו. זו תוכניתו והחלטתו להשתמש בכל אחד מאברי גוף המשיח באופן שקבע. לאף אדם לא ניתנה זכות הצבעה בהחלטה הזו, ולכן אף אדם אינו יכול לבטל אותה באמצעות נבואה.

הסדר השליחי מגלה את רז המשיח וחושף את נקודת המבט שממנה יש לראות את הקהילה. בעזרת ידע זה, נביא או כל שומע יכולים לשפוט נבואה. יש לשפוט נבואה מתוך נקודת המבט של רז המשיח. כלומר, יש לבחון כל מילה נבואית מול מלוא עצתו של דבר האלוהים, מול דפוס שירותו של המשיח, ומול הסדר המבוסס של מלכות האלוהים.

איננו יכולים לקבל דבר רק משום שמישהו אומר: "אלוהים אמר לי." הכול חייב להיבחן על פי דבר האלוהים. זה אינו חוסר אמונה, זו בגרות רוחנית. זוהי סוכנות אחראית על שליחות מלכות האלוהים שאלוהים נתן לך. דבר שלא נבחן ושהתקבל ברשלנות עלול להסיט שירות מן המידה שאלוהים הקצה לו ולהוביל אותו אל סדר היום של מישהו אחר. שמור על שליחותך בכך שתשמור על מה שאתה מקבל.

אשרי המצייתים לאדון, לא אלה ששומעים רק מילים רבות, אלא אלה הבוחנים בקפידה את מה ששמעו, מקבלים את מה שבאמת מאת האלוהים, והולכים בנאמנות בכיוון שהוא באמת נתן להם.