Kou
חלק שלישי: המשמעות המקראית של "לדעת"
1,058 mo, apeprè 5 min pou li
תנו לכתבי הקודש להגדיר את המונח
לפני שנפרש את הצהרת המשיח, "מעולם לא ידעתי אתכם", עלינו לענות תחילה על שאלה חשובה. מה כוונת כתבי הקודש כשהם מדברים על כך שאלוהים "יודע" אדם מסוים? אי אפשר להשיב על שאלה זו מתוך השימוש האנגלי בלבד.
לאורך כתבי הקודש, המילים יודע, ידע וידוע משמשות לעיתים קרובות במשמעויות החורגות מעבר ל־מודעות פשוטה או לידע שכלי. פעמים רבות הן מתארות מערכת יחסים, ברית, אישור, זיהוי, קרבה אינטימית או הכרה. לכן, לפני שנחזור אל מתי 7, עלינו לאפשר לכתבי הקודש לקבוע את טווח המשמעויות שאלוהים עצמו מעניק לביטויים אלה. רק אז נוכל לפרש את דברי המשיח באחריות.
אלוהים יודע הכול
העיקרון הראשון הוא יסודי. אלוהים הוא כל־יודע. שום דבר מעולם לא נעלם מידיעתו. שום דבר מעולם לא הפתיע אותו. שום דבר מעולם לא נכנס אל תודעתו כאילו הוא לומד משהו חדש. משורר התהילים מכריז:
תהלים 139:1-4
למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃
קטע זה קובע שידיעתו של אלוהים שלמה. הוא יודע כל מחשבה. כל כוונה. כל מילה. כל מעשה. אף אדם מעולם לא התקיים מחוץ לידיעתו המושלמת. לכן, מה שלא יהיה הפירוש של דברי המשיח, "מעולם לא הכרתי אתכם", הוא אינו יכול לחשוב שהוא אינו מכיר אותם בפועל או שהיה חסר לו מידע על אנשים אלה. ידיעת-הכול של אלוהים שוללת פרשנות זו.
כתבי הקודש מרחיקים לכת אף יותר מכך. אלוהים הכיר את עבדיו לפני שבאו לעולם.
ירמיהו 1:5
בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך׃
ידיעתו של אלוהים במסגרת הברית
אחת הדוגמאות הברורות ביותר מופיעה בדברים שנאמרו לישראל.
עמוס 3:2
רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם׃
אמירה זו אינה יכולה להתפרש כאילו אלוהים לא היה מודע לשאר העמים. הוא ברא את כולם. הוא מושל בכולם. הוא שופט את כולם. לכן המשמעות קשורה לברית.
ישראל לבדה מבין העמים נכנסה איתו ליחסי ברית ייחודיים. לפיכך, ידיעתו של אלוהים כאן מבטאת הכרה מיוחדת בעם הברית. קטע זה חשוב מאוד, משום שהוא מראה שהמושג המקראי של "ידיעה" חורג מעבר למודעות שכלית ומגיע אל יחסים רוחניים של ברית ואל הכרה הנובעת מהם.
הרועה הטוב
“אני הרעה הטוב וידעתי את אשר לי ונודעתי לאשר לי׃” (יוחנן 10:14)
גם ישוע עצמו משתמש בלשון דומה.
יוחנן 10:14
אני הרעה הטוב וידעתי את אשר לי ונודעתי לאשר לי׃
שוב, המשיח אינו מתכוון רק לכך שהוא מכיר בקיומם של כבשיו. הוא מדבר על מערכת יחסים מתמשכת בין הרועה לעדר. כבשיו שומעים את קולו. הם הולכים אחריו. הוא מכיר אותם. הם מכירים אותו. מערכת היחסים חיה, פעילה ורציפה.
“את חטאיהם לא אזכור עוד”
אחת ההבטחות הגדולות ביותר של הברית החדשה מובעת בספר אל העברים.
עברים 10:16-17
זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה׃ ולעונם ולחטאתם לא אזכר עוד׃
הבטחה זו אינה מרמזת שאלוהים מאבד את הידיעה על חטאינו הקודמים. אדרבה, היא מצהירה שבזכות מעשה הכפרה של המשיח, חטאים אלה אינם מועלים עוד כבסיס לגינוי כלפי אלה הנשארים בברכות הברית החדשה. הלשון היא לשון משפטית. החשבון הוסדר בדם המשיח.
המקבילה בספר יחזקאל
לשון האיגרת אל העברים דומה להפליא ללשון יחזקאל, אם כי הנושאים שונים.
יחזקאל 18:24
ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי כל צדקתו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות׃
יחזקאל 33:13
באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטה על צדקתו ועשה עול כל צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות׃
באיגרת אל העברים אלוהים מבטיח שלא יזכור חטאים. ביחזקאל אלוהים מצהיר שצדקתו של מי שסר ממנה לא תיזכר. שני הקטעים משתמשים בלשון של זכירה בהקשר של משפט אלוהי.
- אלוהים מבטיח שלא לזכור חטאים.
- אלוהים מכריז שצדקת מי שסר מן הדרך לא תיזכר.
ספר החיים
כתבי הקודש מציגים גם דימוי חשוב נוסף: אלוהים מנהל רישום. לאורך הברית הישנה והברית החדשה אנו פוגשים אזכורים של ספרים הנפתחים לפני אלוהים. ביניהם ספר החיים. האזכור הראשון מופיע בהפגעתו של משה בעד ישראל.
שמות 32:32-33
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃ ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי׃
פסוקים אלה מציגים רעיון מקראי בולט. אלוהים מדבר על שמות שנכתבים, ומדבר גם על שמות שנמחקים. הדימוי הוא משפטי ומבוסס על ברית. הקטע עדיין אינו מסביר כל היבט של ספר החיים, אך הוא קובע שכתבי הקודש עצמם משתמשים בלשון של הסרה. כן, מי שנחשבו פעם צדיקים יכולים להימחק מספר החיים, והם אכן יימחקו ממנו אם יחטאו לאלוהים.
תהלים 69:28
ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו׃
גם כאן אנו מוצאים את דימוי השמות המשויכים לצדיקים ואת האפשרות שהשם יימחק. אני רוצה שתשקלו את כל ההשלכות של מחיקת שם מספר החיים. אלה ששמותיהם כתובים בספר החיים נבחרו מאז ומעולם, לפני הנחת יסודות העולם. לפיכך, להימחק פירושו לא להיות רשום מעולם עם הצדיקים.
זכירה אלוהית ומשפט אלוהי
לאורך כתבי הקודש, אלוהים מדבר פעמים רבות על זכירה ועל אי־זכירה. במבט ראשון ביטויים אלה עשויים להיראות תמוהים. האל היודע הכול אינו יכול לשכוח ממש. דבר לעולם אינו נעלם מדעתו. לכן, כאשר כתבי הקודש מדברים על כך שאלוהים זוכר או אינו זוכר, הם מתארים את יחסי הברית של אלוהים עם האנושות, ולא מגבלה כלשהי בכול־יודעותו. הלשון היא משפטית. היא מדברת על מה שאלוהים מכיר בו בהתנהלותו עם בני אדם. הבחנה זו חיונית להבנת שניים: גם האזהרה של יחזקאל וגם הצהרת המשיח במתי 7.
ספר זִכָּרוֹן
מלאכי מציג עוד ספר.
מלאכי 3:16
אז נדברו יראי יהוה איש את רעהו ויקשב יהוה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהוה ולחשבי שמו׃
הביטוי "ספר זכרון" הוא בעל משמעות עמוקה. אלוהים בוחר לרשום את שיחתם של יראיו. הדימוי מדגיש הכרה אלוהית. יראי ה' זכורים לפניו. לכן נושא הזיכרון חורג מגדר השיפוט. הוא מבטא גם את נחת רוחו של אלוהים באלה ההולכים לפניו בנאמנות.
המשפט האחרון
הדימוי מגיע לשיאו ולביטויו המלא בספר ההתגלות.
ההתגלות 20:12
וארא את המתים הקטנים עם הגדלים עמדים לפני הכסא וספרים נפתחים ויפתח ספר אחר אשר הוא ספר החיים וישפטו המתים על פי הכתוב בספרים כמעשיהם׃
כאן הספרים נפתחים לפני הכסא הלבן הגדול. כל מעשה נבחן. כל חיי אדם מוערכים. כל פסק דין ניתן בצדקה מושלמת.
הדימויים של ספרים, זיכרון ושיפוט מתכנסים בבית הדין האחרון. לכן, כאשר ישוע אומר: "מעולם לא הכרתי אותך", אין זה מפני שאותו אדם מעולם לא ניצל באמת ולא נולד מחדש, אלא מפני ששמו נמחק מספר הזיכרון של אלוהים. מעשיו הצדיקים ושירותו של אותו אדם (גבר או אישה) אינם רשומים, ואינם מוזכרים בספר הצדיקים. כך, בכל הנוגע ליחסי הברית של ישוע, הוא נאלץ לומר: "מעולם לא הכרתי אותך".
אהובי, אל יהיו אלה הדברים שתשמע ביום הגדול ההוא. אלא: "עבדי הטוב והנאמן, היכנס אל מנוחתי".