לבנות מחדש את מה שהרסת: כיצד היפוך השכנוע שלך הופך אותך לפושע

יש עיקרון קבור בפרק השני של האיגרת אל הגלטים, שרוב המאמינים קוראים מעליו מבלי לתפוס את מלוא משקלו. השליח פאולוס, שהגן על שלמות הבשורה מפני אלה שלחצו על המאמינים מקרב הגויים לקבל על עצמם את חוקי הטקס היהודיים, אומר דברים החודרים הרבה מעבר למחלוקת המיידית שבה עסק. הוא כותב בגלטים ב׳ 18: "כִּי אִם אֶבְנֶה שׁוּב אֶת מַה שֶּׁהָרַסְתִּי, אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת עַצְמִי פּוֹשֵׁעַ." קראו זאת שוב, לאט. הוא אינו אומר שהוא נעשה פושע בגלל חולשה, או בגלל פיתוי, או משום שהאויב הטעה אותו. הוא אומר שהוא עושה את עצמו פושע. הפשע נבנה בידי עצמו. האשמה מוטלת על ידי עצמו. והמנגנון אינו נפילה בחטא באקראי, אלא בנייה מחדש מכוונת של מה שקודם לכן הרס. כדי להבין את מלוא עוצמת הדברים, צריך להבין למה התכוון פאולוס בהקשרם. הוא הרס את הרעיון שההצדקה באה על ידי מעשי התורה. הוא הטיף, חי, וערב במהימנותו השליחית לאמת שאדם מוצדק באמונת ישוע המשיח ולא במעשי התורה (גלטים ב׳ 16). השכנוע הזה כבר התבסס. הוא לא היה תיאוריה שפאולוס עדיין גיבש. הוא היה עניין מוכרע, מאושר בהתגלות, בניסיון ובחייהם המשתנים של אלה שהאמינו בבשורה בשירותו. אילו פנה לאחור והחל לבנות מחדש את מסגרת ההצדקה המבוססת על התורה, לא היה זה תיקון תאולוגי ניטרלי. זה היה מעשה ישיר של הרשעה עצמית, משום שבמעשיו היה מכריז שמה שהרס ראוי היה לעמוד. זהו לב העיקרון: כאשר אלוהים משכנע אתכם לנטוש דבר מה, ואחר כך אתם חוזרים ובונים אותו מחדש, אינכם רק הולכים אחורה. אתם מצהירים הצהרה. אתם מעידים נגד עצמכם. אתם אומרים, למעשה, שהשכנוע היה שגוי, שההריסה הייתה טעות, ושהמבנה הישן ראוי היה להשתקם. והצהרה זו אינה נבלעת בשתיקה בבתי הדין של מעלה. עתה העבירו את העיקרון הזה אל איגרת פטרוס השנייה ב׳ 20-21, האומרת: "כִּי אִם אַחֲרֵי שֶׁנִּמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם בְּדַעַת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הֵם נִלְכָּדִים בָּהֶן שׁוּב וּמְנֻצָּחִים, הֲרֵי אַחֲרִיתָם גְּרוּעָה מֵרֵאשִׁיתָם. כִּי טוֹב הָיָה לָהֶם שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֶת דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה, מִשֶּׁיָּדְעוּהָ וְיִפְנוּ מִן הַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם." פטרוס אינו מתאר מי שמעולם לא ידע טוב יותר. הוא מתאר מי שנמלט. המילה "נמלטו" היא קריטית כאן. זה לא מי שהתנסה קלות או שעמד על הגדר. זה מי שיצא. הוא שוחרר מטומאות העולם בדעת ישוע המשיח. הייתה לו פגישה אמיתית עם האמת, שהולידה הינתקות אמיתית ממה שהחזיק בו קודם. אבל אז הוא נלכד שוב. ופסק הדין של פטרוס מפכח: אחריתו גרועה מראשיתו. מדוע האחרית גרועה יותר? משום שידיעה משנה את אופי המעשה. לפני שידעו את דרך הצדקה, חטאם נעשה בבורות יחסית. אחרי שידעו אותה, אחרי שחוו את החירות שהיא מביאה, אחרי שראו את הניגוד בין החיים הישנים לחדשים, כל חזרה אל החיים הישנים היא מעשה מרצון. זו מרדנות מתוך ידיעה. אין זו מעידה בחושך; זו הליכה בחזרה אל החושך אחרי שעמדו באור וידעו את ההבדל. זה בדיוק מה שפאולוס מתכוון אליו כשהוא אומר שהוא עושה את עצמו פושע בכך שהוא בונה מחדש את מה שהרס. הפשע אינו רק מעשה החזרה. הפשע הוא היפוך של שכנוע מבוסס. הוא ביטול מכוון של מה שאלוהים פעל בכם. ולכן הוא מסוכן במיוחד, באופן שנסיגה רגילה אינה. נסיגה רגילה, חמורה ככל שתהיה, כרוכה לעתים קרובות בסחף הדרגתי, בהתקררות הלהט, בשחיקה איטית של המשמעת. יש עדיין תקווה בדפוס כזה, משום שיסוד השכנוע עשוי להישאר שלם גם אם האדם תעה ממנו. אבל ההיפוך המתואר בגלטים ב׳ ומהדהד באיגרת פטרוס השנייה ב׳ שונה במהותו. זהו אדם החוזר ובונה באופן פעיל את מה שאלוהים הוביל אותו להרוס. הוא אינו רק נסחף הרחק משכנוע; הוא מפרק אותו. ובכך הוא בונה תיק נגד עצמו, לבנה אחר לבנה, לפני כס אלוהים. שקלו כיצד זה נראה הלכה למעשה. אולי אלוהים הוכיח אתכם לפני שנים שקשר מסוים הרסני מבחינה רוחנית, וסיימתם אותו. התאבלתם עליו, התפללתם עד שעברתם אותו והמשכתם הלאה. אבל עכשיו, שנים אחר כך, אתם מוצאים את עצמכם פותחים שוב את הדלת, מנמקים את החזרה, אומרים לעצמכם שהדברים שונים או שהייתם קיצוניים מדי בעבר. לפי עיקרון זה, החזרה הזאת אינה ניטרלית. כל צעד אחורה לעבר מה שאלוהים הוכיח אתכם לעזוב הוא צעד בבניית הפשע שלכם. או אולי אלוהים טיפל בכם בעניין טעות תורתית שאימצתם, ואתם התנערתם ממנה בפומבי ובסתר. עמדתם על האמת. אבל במשך הזמן, לחץ של קשרים חברתיים או הרצון בקבלה מתחילים לרכך את עמדתכם, ואתם מתחילים לסגת משכנועכם, בונים מחדש בשקט את המסגרת התאולוגית שהרסתם פעם. שוב, זה אינו רק שינוי דעה. זהו פשע שנבנה בידי עצמכם. או שקלו את מי ששוחרר בעוצמה מהתמכרות, מניאוף וזנות, ממרירות, מחוסר יושר. אלוהים עשה מעשה אמיתי. הדבר נהרס. אבל אז, דרך סדרה של פשרות קטנות, הוא מתחיל לבנות אותו מחדש. כל מעשה קטן של בנייה מחדש מוסיף שכבה נוספת לתיק נגדו. ופטרוס מזהיר אותנו שעבור א