פתיחת תרגום המלך ג'יימס בביטחון

עבור אנשים רבים, הרגע שבו פותחים בפועל את כתבי הקודש ומתחילים לקרוא הוא הצעד המרתיע מכולם. השפה נראית זרה. המשפטים ארוכים. מופיעות מילים שמעולם לא השתמשתם בהן בשיחה רגילה. ייתכן שתגיעו לסוף פסקה ותתהו מה בעצם קראתם. הקשיים האלה אמיתיים, אך אין הם בלתי עבירים. בעזרת כמה כלים מעשיים ועמדת לב נכונה, תוכלו להתחיל לקרוא את כתבי הקודש בגרסת המלך ג'יימס בביטחון אמיתי ובהבנה הולכת וגדלה.

תרגום המלך ג'יימס, שהושלם בשנת 1611, הוא נוסח כתבי הקודש שבו נעשה שימוש לאורך כל הקורס הזה. במשך יותר מארבע מאות שנה הוא משמש תרגום מהימן למאמינים דוברי האנגלית, ולשונו, אף שהיא עתיקה מדיבורנו המודרני, נושאת דיוק והדר ששירתו היטב דורות של קוראים. מטרתנו כאן אינה להתווכח על תרגומים של כתבי הקודש, אלא לעזור לכם לקרוא היטב את התרגום הזה. תרגום המלך ג'יימס אינו בלתי אפשרי לקריאה. הוא רק דורש מעט התמצאות, וזה בדיוק מה שהחלק הזה מספק.

המיומנות המעשית הראשונה היא פשוט לנווט בדף. הפניה מקראית כמו לוקס 4:16-21 מגלה לך שלושה דברים: את הספר (לוקס), את הפרק (4) ואת הפסוקים (16 עד 21). כדי למצוא אותה, תחילה מאתרים את ספר לוקס בברית החדשה, אחר כך פותחים בפרק 4, ולבסוף מוצאים בתוך הפרק את הפסוקים 16 עד 21. עם התרגול, זה הופך לטבע שני. ברוב המהדורות של כתבי הקודש יש בתחילת הספר תוכן עניינים שמציין את מספר העמוד של כל ספר. השתמשו בו בחופשיות. אין פרס על מציאת קטע ללא עזרה.

לאחר שהגעתם אל הדף, שימו לב לכמה דברים לפני שתתחילו לקרוא. האם יש הפסקות פסקה? מי מדבר? האם זהו סיפור, שירה או דיבור ישיר? חפשו גם פריטים שאינם חלק מהטקסט שנכתב בהשראת אלוהים: כותרות שהוסיף המו"ל, הערות שוליים בתחתית העמוד, והפניות צולבות בשוליים או בעמודה המרכזית. כלים אלה מועילים, אך הם תוספות של המו"ל ואינם כתבי הקודש. כותרת כמו "דרשת ההר" לא נכתבה על ידי מתי. היא נוספה על ידי עורך כדי לעזור לכם להתמצא בטקסט. ייתכן שהיא מדויקת, אך היא אינה בהשראת אלוהים. תרגלו את עצמכם להבחין בין הטקסט המקראי לבין המנגנון העריכתי שסביבו.

אחד הדברים החשובים ביותר להבין לגבי חלוקת הפרקים והפסוקים הוא שהיא אינה תמיד תואמת את הפסקות הטבעיות במחשבתו של הכותב. פרק עשוי להסתיים באמצע טיעון שממשיך אל הפרק הבא. פסוק עשוי להיות קטע ממשפט, שיש בו היגיון רק כשקוראים אותו יחד עם הפסוקים שלפניו ואחריו. קראו תמיד די והותר מהטקסט שמסביב כדי להבין מה מתרחש. אל תנתקו פסוק בודד מהקשרו ואל תתייחסו אליו כאל מחשבה שלמה, אם הכותב התכוון שיהיה חלק מטיעון או מסיפור ארוך יותר.

כעת הבה נעסוק ישירות בלשון של תרגום המלך ג'יימס. ההבדל הבולט ביותר בין תרגום המלך ג'יימס לבין האנגלית המודרנית הוא השימוש בכינויי גוף ישנים. כאשר התרגום פונה לאדם אחד, הוא משתמש ב-thou, thee, thy ו-thine. כאשר הוא פונה ליותר מאדם אחד, הוא משתמש ב-ye, you ו-your. הבחנה זו מדויקת יותר מהאנגלית המודרנית, שבה משתמשים ב-"you" הן ליחיד והן לרבים. כאשר ישוע אומר "thou" לאדם, הוא מדבר אל אותו אדם באופן מפורש. כאשר הוא אומר "ye", הוא פונה לקבוצה. שימת לב להבחנה הזו תשנה לעיתים את הבנתכם בקטע באופן משמעותי.

גם סיומות הפעלים במהדורת המלך ג'יימס עוקבות אחר דפוסים ישנים יותר. "Thou art" פירושו "אתה הנך" (you are). "He saith" פירושו "הוא אומר" (he says). "They spake" פירושו "הם דיברו" (they spoke). "Knowest thou" פירושו "האם אתה יודע" (do you know). צורות אלה עקביות וניתנות ללמידה. לאחר זמן קצר הן יתחילו להרגיש טבעיות ולא זרות. מילון מונחים קצר למתחילים נכלל בקורס זה כדי לעזור לכם עם המילים הלא מוכרות הנפוצות ביותר. עיינו בו בחופשיות בעת הקריאה.

מילים מסוימות בתרגום המלך ג'יימס נראות מוכרות, אך נשאו משמעויות ישנות יותר בזמן שבו נעשה התרגום. המילה "conversation" בתרגום המלך ג'יימס מציינת לרוב התנהגות או אורח חיים, ולא שיחה בעל פה. המילה "suffer" יכולה להביע "לאפשר" או "להתיר", ולא רק "לחוות כאב". המילה "prevent" באנגלית ישנה יכלה להביע "ללכת לפני" או "להקדים". המילה "communicate" יכלה להביע "לחלוק רכוש חומרי". כאשר משפט נראה מוזר או סותר, אחד הדברים הראשונים שכדאי לבדוק הוא אם מילה שנראית מוכרת משמשת במשמעותה הישנה. מילון המונחים יעזור בהבנת רבות מהמילים האלה.

כאשר אתה נתקל במשפט קשה, עמוד בפני הפיתוי לדלג עליו ולהמשיך הלאה. במקום זאת, פעל לפי השלבים האלה. קרא את המשפט פעמיים, לאט. לאחר מכן קרא את הפסקה כולה שבה הוא מופיע, כי ההקשר שמסביב מבהיר לעיתים קרובות את מה שנראה סתום כשהוא עומד לבדו. אחר כך זהה את המילה או את הקשר המדויקים שגורמים לקושי. האם זו מילה אחת שאינה מוכרת? האם זה היחס בין שני משפטי משנה? האם זו הפניה למשהו שאינך מכיר? מתן שם לקושי הספציפי הוא הצעד הראשון בדרך לפתרונו.

אחד הגילויים המתגמלים ביותר בקריאה בבשורות הוא מציאת המקומות שבהם ישוע או כותבי הבשורות מצטטים מהברית הישנה. הביטוי "כתוב" הוא סימן לכך שמוזכר כאן כתוב קודם מכתבי הקודש. לעיתים הכותב מצטט ישירות, ולעיתים הוא רומז לקטע קודם בלי לצטט אותו מילה במילה. הלמידה לזהות את הרגעים האלה תעשיר מאוד את הקריאה שלכם.

לוקס 4:16-21 מציג דוגמה מודרכת ויפה. ישוע נכנס לבית הכנסת בנצרת, עומד לקרוא, ומוגשת לו מגילת ישעיהו. הוא קורא: “רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים׃ שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת רצון ליהוה׃” (לוקס ⁦4:18-19⁩). אחר כך הוא סוגר את המגילה ואומר: “ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם׃” (לוקס ⁦4:21⁩). הקטע שהוא קורא הוא מישעיהו 61:1-2. אם תפתחו את ישעיהו 61 ותקראו אותו בהקשרו, תראו הכרזה נבואית על מה שהמשוח הבא יעשה. ישוע עומד בבית הכנסת ומכריז שהוא זה שישעיהו תיאר. הקטע בברית הישנה והרגע בברית החדשה מאירים זה את זה לחלוטין. זהו סוג הקריאה שישנה עם הזמן את הבנתכם את כתבי הקודש.

הפניה צולבת היא הערה בכתבי הקודש שלכם המפנה אתכם לקטע אחר העוסק באותו נושא או משתמש באותה לשון. כשאתם רואים אות או מספר קטן לצד מילה בטקסט, ולצידם ערך מתאים בשוליים או בתחתית העמוד, זו הפניה צולבת. היא הזמנה לעיין בקטע קרוב. הפניות צולבות הן כלים, לא פקודות. אין חובה ללכת אחרי כל אחת מהן. אבל כשאתם מנסים להבין פסוק קשה, הפניה צולבת לקטע מקביל יכולה להיות בדיוק העזרה שאתם צריכים. בחלק מאוחר יותר בקורס תלמדו כיצד להשתמש במערכות הפניה בפירוט רב יותר.

לסיום, ובראש ובראשונה, גשו אל כתבי הקודש מתוך עמדה של קבלה ולא של כפיית משמעות. אלוהים דיבר. תפקידו של הקורא הוא לשמוע את מה שאמר, ולא להעניק לטקסט משמעות לפי בחירתו האישית. דברי השליח פטרוס על מקור הנבואה תקפים באותה מידה גם לקריאתה: הרוח שהניעה את הכותבים היא אותה רוח המאירה את הטקסט לקוראים כנים. אנשי בריאה במעשי השליחים פרק 17 הם מופת ראוי לחיקוי: “ואלה היו נדיבים מאנשי תסלוניקי ויקבלו את הדבר בכל לב וידרשו בכתובים יום יום לדעת אם כן הוא הדבר׃” (מעשי השליחים ⁦17:11⁩). הם היו להוטים לקבל. הם השקידו לבחון. והם הביאו את שתי התכונות האלה לאותה פעולה. השילוב הזה של נכונות והשקדה הוא בדיוק העמדה שתשרת אתכם היטב כשאתם פותחים את הספר הזה ומתחילים לקרוא.

הפניה צולבת היא הערה בתנ"ך או בברית החדשה שלך המפנה אותך אל קטע אחר באותו נושא או בעל ניסוח דומה. כאשר אתה רואה אות קטנה או מספר קטן לצד מילה בטקסט, וערך מתאים בשוליים או בתחתית העמוד, זו הפניה צולבת. היא הזמנה להסתכל בקטע קרוב. הפניות צולבות הן כלים, לא פקודות. אינך חייב ללכת אחרי כל אחת מהן. אבל כאשר אתה מנסה להבין פסוק קשה, הפניה צולבת לקטע מקביל יכולה להיות בדיוק העזרה שאתה צריך. בחלק מאוחר יותר בקורס זה תלמד כיצד להשתמש במערכות הפניה בפירוט רב יותר.

לבסוף, והחשוב מכול, גשו אל המקרא מתוך עמדה של קבלה ולא של כפיית דעה. אלוהים דיבר. תפקידו של הקורא הוא לשמוע את אשר אמר, ולא להעניק לטקסט משמעות לפי בחירתו האישית. דבריו של השליח פטרוס על מקור הנבואה חלים באותה מידה גם על קריאתה: הרוח שהניע את הכותבים היא אותה רוח המאירה את הטקסט לפני קוראים כנים. אנשי בֵּרֵאה במעשי השליחים 17 הם דוגמה ראויה לחיקוי: “ואלה היו נדיבים מאנשי תסלוניקי ויקבלו את הדבר בכל לב וידרשו בכתובים יום יום לדעת אם כן הוא הדבר׃” (מעשי השליחים ⁦17:11⁩). הם היו להוטים לקבל. הם התאמצו לבחון. והם הביאו את שתי התכונות הללו אל אותה פעילות עצמה. השילוב הזה של נכונות ושל חריצות הוא בדיוק העמדה שתשרת אתכם היטב כשתפתחו את הספר הזה ותתחילו לקרוא.