חשיבותה של בחינה עצמית: הערכה כנה כתנאי הכרחי להתקדמות

קדוש אמיתי צריך להיות מסוגל להביט במראה ולומר: "אני לא משמח את האלוהים בתחום הזה." כנות כזו אינה חולשה. היא אחת מהדיסציפלינות הרוחניות החזקות ביותר שמשרת יכול לאמץ. והיא תנאי הכרחי לחלוטין להתקדמות במלכות האלוהים.

הכתוב בקורינתים ב' 13:5 נותן הוראה ישירה: "בַּחֲנוּ אֶת עַצְמְכֶם אִם אַתֶּם עוֹמְדִים בָּאֱמוּנָה; נַסּוּ אֶת עַצְמְכֶם. הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת עַצְמְכֶם, שֶׁישוע המשיח בְּתוֹכְכֶם, אֶלָּא אִם כֵּן אַתֶּם פְּסוּלִים?" זו אינה הצעה למאמינים שנמצאים במצוקה רוחנית. זוהי הוראה קבועה לכל אדם הנושא את שם המשיח. בחנו. נסו. דעו.

יעקב א' 22-25 משתמש בדימוי של מראה: "כִּי אִם־אָדָם שׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, הוּא דּוֹמֶה לְאִישׁ הַמִּסְתַּכֵּל בְּפָנָיו הַטִּבְעִיִּים בַּמַּרְאָה: הוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ, הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ, וּמִיָּד שׁוֹכֵחַ אֵיזֶה אָדָם הָיָה. אֲבָל מִי שֶׁמַּבִּיט בְּתוֹרַת הַחֵרוּת הַשְּׁלֵמָה וּמַתְמִיד בָּהּ, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹכֵחַ אֶלָּא עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, אָדָם כָּזֶה יְבֹרַךְ בְּמַעֲשָׂיו." דבר האלוהים הוא המראה. כשאתה מביט בו בכנות, הוא מראה לך בדיוק מה אתה. השאלה היא אם תזכור את מה שראית, או שתלך משם ותשכח.

אף אחד אחר לא צריך לדעת מה אתה חושב או עושה. אתה יודע. אתה יודע אם לבך ישר כלפי אדם אחר. אתה יודע אם מחשבותיך טהורות. אתה יודע אם האלוהים מרוצה ממך. יוחנן א' 3:20-21 מאשר זאת: "כִּי אִם לִבֵּנוּ מַרְשִׁיעַ אוֹתָנוּ, הָאֱלוֹהִים גָּדוֹל מִלִּבֵּנוּ וְיוֹדֵעַ הַכֹּל. אהובים, אם לִבֵּנוּ אינו מרשיע אותנו, יש לנו בטחון כלפי האלוהים."

משלי כ' 27 מוסיף את הממד הרוחני: "רוח האדם היא נר יהוה, החופשת בכל חדרי הבטן." האלוהים הציב בתוכך עד. רוחך שלך, באור רוח הקודש, יודעת את האמת על מצבך. ואל העברים ד' 12-13 מאשר שדבר אינו נסתר: "כִּי דבר האלוהים חי ופועל, וחד מכל חרב פיפיות, חודר עד להבדלת הנפש והרוח... ואין בריאה שאינה גלויה לפניו, אלא הכול עירום וגלוי לעיני מי שאנו נותנים לו דין וחשבון."

יושר כזה מוליד יראת ה'. “תחלת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה׃” (משלי ⁦9:10⁩). אין תשובה ללא יראת ה'. עם זאת, פעמים רבות יראת ה' מוחלפת בפחד מאובדן: אובדן מעמד, תפקיד או תדמית. ההטעיה כאן היא שהמאבק לשמר את הדברים האלה גרם לאובדן סליחתו של האלוהים.

בחינה עצמית דורשת גם התבוננות כנה בפרי שירותך. האם אתה יכול לומר באמת שמה שאתה מלמד ומדגים יוביל את הקדושים להלך בשלמות? אם דבר האלוהים שלימדו אותך הוא אמת, הרי שבשלב כלשהו, אם אינך הולך בו, כפרת בדבר הזה. ואם כך הדבר, לעולם לא תוכל להדגים את מה שאתה מלמד או מבשר. אתה יכול לשכפל רק את מה שאתה.

השאלות המודדות לכל משרת הן אלה: האם אתה באמת קדוש? האם אתה שקדן בלימוד דבר האלוהים? האם יש לך עדות טובה בקרב מי שמכירים אותך? האם לקחת יוזמה כדי להכשיר את עצמך בידע ובהבנה של מה שנדרש ממך? משרת חייב להתמקד במטרה שלשמה נקרא. אם אתה מזניח את האחריות שלך, אתה רק נושא תואר.

בחינה עצמית אינה אירוע חד-פעמי. זהו תרגול רוחני מתמשך. זוהי המשמעת של להעמיד את עצמך שוב ושוב מול מראת דבר האלוהים ובאור רוח הקודש, ולהיות מוכן לראות את מה שנמצא שם באמת: לא את מה שאתה מקווה שנמצא שם, ולא את מה שאתה רוצה שאחרים יראו, אלא את מה שנמצא שם באמת. הכנות הזאת היא הפתח לכל צעד הבא באלוהים.

כנות כזו מולידה את יראת ה'. “תחלת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה׃” (משלי ⁦9:10⁩). אין תשובה בלי יראת ה'. עם זאת, פעמים רבות יראת ה' מוחלפת בפחד מהפסד, הפסד של מעמד, תפקיד או תדמית. ההטעיה כאן היא שהמאבק לשמר את הדברים האלה גרם לאובדן סליחת האלוהים.

בחינה עצמית דורשת גם מבט כן על פעילות השירות שלך. האם באמת תוכל לומר שמה שאתה מלמד ומדגים יביא את הקדושים להלך בשלמות? אם דבר האלוהים שלימדו אותך הוא אמת, הרי שבשלב כלשהו, אם אינך הולך בו, כפרת באותו דבר. ואם כך הדבר, לעולם לא תוכל להדגים את מה שאתה מלמד או מטיף. אתה יכול לשכפל רק את מה שאתה עצמך.

שאלות המבחן לכל משרת הן אלה: האם אתה באמת קדוש? האם אתה מתמיד בלימוד דבר האלוהים? האם יש לך עדות טובה בקרב מי שמכירים אותך? האם לקחת יוזמה להכשיר את עצמך בידע ובהבנה של מה שנדרש ממך? משרת חייב להתמקד במטרה שלשמה נקרא. אם אתה מזניח את אחריותך, אתה רק נושא תואר.

בחינה עצמית אינה אירוע חד־פעמי. היא תרגול רוחני מתמשך. זוהי המשמעת של הצבת עצמך באופן קבוע מול מראת דבר האלוהים ומול הארת רוחו, ונכונות לראות את מה שבאמת נמצא שם: לא את מה שאתה מקווה שנמצא שם, ולא את מה שאתה רוצה שאחרים יראו, אלא את מה שבאמת נמצא שם. הכנות הזו היא הפתח לכל צעד הבא באלוהים.