סיפור אחד לאורך שני הברית Wait, correct Hebrew: "שתי הבריתות" is commonly used for Testaments ("הברית הישנה והברית החדשה"). Let me finalize. סיפור אחד לאורך שתי הבריתות

אחד הדברים הראשונים שקורא חדש בכתבי הקודש מבחין בהם הוא שהם מחולקים לשני חלקים עיקריים: הברית הישנה והברית החדשה. מיד אחר כך עולה שאלה נפוצה: למה שניים? האם הם מספרים סיפורים שונים? האם הברית הישנה עדיין רלוונטית עכשיו, כשיש לנו את החדשה? אלה שאלות טובות, והן ראויות למענה מלא, משום שהיחס בין שתי הבריתות הוא אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר להבין על כתבי הקודש.

התשובה הקצרה היא זו: הברית הישנה והברית החדשה אינן שני סיפורים נפרדים אלא שני חלקים של סיפור אחד רצוף. הברית הישנה מכינה את הבמה, מבססת את ההבטחות ויוצרת ציפייה. הברית החדשה מראה כיצד התגשם מה שהברית הישנה הבטיחה, ומצביעה קדימה אל מה שעוד עתיד לבוא. אי אפשר להבין את הברית החדשה במלואה בלי הישנה, ואי אפשר לראות את משמעותה העמוקה ביותר של הברית הישנה בלי החדשה. הן שייכות זו לזו.

הבה נעקוב אחר קווי המתאר הרחבים של אותו סיפור אחד. הוא מתחיל בבריאה. אלוהים ברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בהם, והכריז שהכול טוב. הפרקים הראשונים של ספר בראשית מציגים לנו את העולם כפי שאלוהים התכוון אליו. אולם הסיפור אינו נשאר שם. האנושות חטאה, והחטא הזה קרע את הקשר בין אלוהים לבין האנשים שברא. שאר כתבי הקודש הם תיאור של מה שאלוהים עשה בתגובה לקרע הזה, לא מפני שהיה מחויב לכך, אלא מפני שהוא אלוהים של רחמים, של נאמנות ושל תכלית.

מתוך הריסות נפילת האדם החל אלוהים לפעול דרך עם מסוים. הוא קרא לאברהם, כרת עמו ברית, והבטיח שבזרעו יתברכו כל גויי הארץ. מאברהם בא יצחק, מיצחק בא יעקב, ומיעקב באו שנים עשר שבטי ישראל. ספרי בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים מתארים את ההיסטוריה המוקדמת של העם הזה: עבדותם במצרים, שחרורם בהנהגת משה, מתן התורה בסיני, ומסעם אל הארץ שאלוהים הבטיח להם.

אחרי משה בא יהושע, שהוביל את ישראל אל הארץ המובטחת. אחר כך הגיעה תקופת השופטים, ואחריה תקופת המלכים, שהחלה בשאול והמשיכה בדוד ובשלמה. ספרי יהושע, שופטים, רות, שמואל א' וב', ומלכים א' וב' מובילים את ההיסטוריה הזו קדימה. לאורך כל הדרך היה אלוהים סבלני כלפי עם שפנה שוב ושוב עורף אליו, והוא המשיך לדבר באמצעות נביאים שקראו לאומה לשוב אל הנאמנות והודיעו מה בכוונתו לעשות.

הנביאים הם מהקולות החשובים ביותר בברית הישנה. הם דיברו בתקופות המתועדות בספרי ההיסטוריה. ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ושנים-עשר ספרי הנבואה הקצרים יותר משתלבים כולם בתוך ההיסטוריה הזאת. הם לא הסתפקו בחיזוי העתיד במנותק מהמציאות. הם פנו אל מצבים אמיתיים, אל מלכים אמיתיים ואל משברים אמיתיים. אך שזורות בדבריהם הבטחות שהגיעו הרבה מעבר לזמנם: מושיע שעתיד לבוא, עבד סובל, ברית חדשה, מלכות שלא תסתיים לעולם.

כל הציפייה וההבטחה הללו מתכנסות אל ישוע המשיח. הברית החדשה נפתחת בארבעה תיאורים של חייו, שירותו, מותו ותחייתו. מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן מציגים כל אחד את ישוע מנקודת מבט שונה, אך כולם מספרים את אותו סיפור על אותו אדם. לאחר תחייתו ועלייתו לשמיים, רוח הקודש נשפכה על תלמידיו, והקהילה נולדה. ספר מעשי השליחים מתעד את התפשטות הבשורה מירושלים אל העולם שמסביב. כשהקהילה גדלה, נכתבו מכתבים לקהילות מאמינים וליחידים, שעסקו בשאלות, תיקנו בעיות וביססו את המאמינים באמונה. הברית החדשה מסתיימת בספר ההתגלות, המציב לפני עם אלוהים את התקווה למה שעוד עתיד לבוא: שובו של המשיח, המשפט האחרון והתחדשות הכול.

זו מפת הסיפור. חשוב להבין שהמפה הזאת אינה זהה לסדר שבו הספרים מופיעים בכתבי הקודש שלכם, ואף לא לסדר שבו נכתבו. ספרי כתבי הקודש מסודרים לפי סוג וחלק, ולא בהכרח לפי רצף האירועים שהם מתארים. דברי הימים, למשל, שבים ועוברים על קטעים מההיסטוריה שכבר סופרה בספרי שמואל ומלכים. הנביאים דיברו בתקופות המתועדות בספרים ההיסטוריים, אך הם מופיעים בחלק נפרד של כתבי הקודש. אם תזכרו את רצף הסיפור, תוכלו למקם כל ספר בתוך הסיפור הרחב יותר, גם כשמקומו על המדף נראה תמוה.

כעת הבה נקדיש תשומת לב ראויה למילה "testament", שבעברית היא "ברית" (כמו בצירופים "הברית הישנה" ו"הברית החדשה"). ברית היא הסכם או התחייבות מחייבת בין צדדים. הברית הישנה בנויה סביב הברית שכרת אלוהים עם ישראל בסיני, על חוקיה, כהונתה, קורבנותיה והבטחותיה. הברית החדשה בנויה סביב הברית החדשה שכוננה ישוע המשיח בדמו, זו שירמיהו ניבא עליה מאות שנים קודם לכן: “הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה׃” (ירמיהו ⁦31:31⁩). ישוע עצמו, בסעודה האחרונה, לקח את הכוס ואמר: “וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃” (לוקס ⁦22:20⁩). המילה "ברית" אינה כינוי מקרי. היא מצביעה על יחסי ברית בין אלוהים לעמו.

הנוצרים זקוקים לברית הישנה מסיבות שחורגות הרבה מעבר לסקרנות היסטורית. הברית הישנה מציגה את המושגים שהברית החדשה מניחה שאתם כבר מכירים. מהו קורבן, ומדוע הוא חשוב? מיהו כהן, ומה תפקידו? מהו מקדש, ומה הוא מייצג? מה משמעותו של שה הפסח? מה הבטיח אלוהים לאברהם, לדוד ולנביאים בנוגע לישראל ולגויים? בלי הברית הישנה, ההסברים של הברית החדשה לגבי מה שישוע השלים יישארו עמומים בחלקם. כאשר כותב האיגרת אל העברים מסביר שהמשיח הוא כהננו הגדול, או כאשר פאולוס טוען שהמאמינים הם זרעו של אברהם, הטיעונים הללו בנויים על יסוד מן הברית הישנה. קורא שאינו מכיר את היסוד הזה יחמיץ את עומק הדברים שנאמרים.

סיפורו של המקרא עוסק גם בקבוצות שונות של בני אדם, והקפדה על ההבחנה ביניהן תמנע בלבול רב. ישראל, הנקראים גם היהודים, הם עם הברית של הברית הישנה, צאצאי אברהם דרך יצחק ויעקב. הגויים, או העמים, הם כל מי שאינו משתייך לישראל. הקהילה היא גוף המאמינים בישוע המשיח, המורכב ממאמינים יהודים וגויים כאחד, אשר התאחדו באמצעות הבשורה. הבחנות אלה חשובות בעת הקריאה. מצווה שנאמרה תחילה לישראל צריכה להיות מובנת בהקשרה המקורי לפני ששואלים מה משמעותה עבורך היום. מכתב שנכתב לקהילה בקורינתוס או באפסוס הופנה לקהילה מסוימת, במצב מסוים. קטע שנאמר במקורו למישהו אחר עדיין יכול ללמד אותך על אופיו של אלוהים, על דרכיו ועל מטרותיו, אך עליך לדעת אל מי הוא הופנה במקור לפני שתוכל ליישם אותו נכון על עצמך.

כמה מהטיעונים החזקים ביותר בברית החדשה מניחים היכרות מפורטת עם ההיסטוריה והפולחן של עם ישראל. כאשר פאולוס כותב לרומים על הצדקה, הוא מתווכח עם קהל שמכיר את תורת משה ואת תולדות אברהם. כאשר כותב האגרת אל העברים משווה את כהונת הברית הישנה לכהונתו של המשיח, הוא מניח קוראים שמבינים את המערכת הלוויתית. קורא מן הגויים, בכל דור, וגם בדורנו, עשוי להזדקק לרקע הזה מן הברית הישנה כדי לעקוב אחר הטיעון במלואו. זו אינה חולשה בטקסט. זו הזמנה להכיר את כל כתבי הקודש, ולא רק את החלקים שנראים מוכרים לנו מיד.

סיפור המקרא עוסק גם בקבוצות שונות של אנשים, והבחנה ביניהן תמנע בלבול רב. ישראל, הנקראים גם היהודים, הם עם הברית של הברית הישנה, צאצאי אברהם דרך יצחק ויעקב. הגויים, או האומות, הם כל מי שמחוץ לישראל. הקהילה היא גוף המאמינים בישוע המשיח, המורכב ממאמינים יהודים וגויים כאחד, שהובאו יחד דרך הבשורה. ההבחנות הללו חשובות בעת הקריאה. פקודה שנאמרה תחילה לישראל צריכה להיות מובנת בהקשרה המקורי לפני ששואלים מה משמעותה עבורך כיום. מכתב שנכתב לקהילה בקורינתוס או באפסוס נשלח לקהילה מסוימת במצב מסוים. קטע שנאמר מלכתחילה למישהו אחר עדיין יכול ללמד אותך על אופיו של אלוהים, על דרכיו ועל תכליותיו, אך עליך לדעת למי הוא נועד במקור לפני שתוכל ליישם אותו נכונה על עצמך.

כמה מהטיעונים העוצמתיים ביותר בברית החדשה מניחים היכרות מפורטת עם ההיסטוריה והפולחן של עם ישראל. כאשר פולוס כותב לרומאים על ההצדקה, הוא מתווכח עם קהל שמכיר את תורת משה ואת תולדות אברהם. כאשר כותב האיגרת אל העברים משווה בין כהונת הברית הישנה לבין כהונתו של המשיח, הוא מניח קוראים שמבינים את המערכת הלוויית. קורא גוי בכל דור, וגם בדורנו, עשוי להזדקק לרקע הזה מן הברית הישנה כדי לעקוב אחר הטיעון במלואו. אין זו חולשה בטקסט. זו הזמנה להכיר את כל המקרא, ולא רק את החלקים שנדמים מוכרים לנו מיד.