פרק 2

כל בן אלוהים נקרא אל הכבוד והמעלה, ונעשינו שותפים בטבע האלוהי.

פטרוס ב ⁦1:2-4⁩

2 חסד ושלום יהיו לכם למכביר בדעת האלהים וישוע אדנינו׃

3 באשר גבורתו האלהית נתנה לנו את כל אשר לחיים ולחסידות על ידי דעת הקורא אתנו בכבודו וחילו׃

4 אשר בהם נתן לנו הבטחות גדלות מאד ויקרות למען תקחו על ידן חלק בטבע אלהים בהמלטכם מכליון התאוה אשר בעולם׃

הפסוק הרביעי אומר: "לאחר שנמלטתם מהשחיתות אשר בעולם בגלל התאווה", והוא מגלה שאיננו עוד חלק מהשחיתות של העוון, החטא והמוות שנכנסו לעולם דרך אדם. אנו משוחררים מכל חטא, מוות ובושה, כאשר אנו נעשים רוח אחת עם אדוננו. כל הבנים שוכנים במשיח, והמשיח שוכן בהם.

חוק רוח החיים במשיח הוא ששומר על חירותם של הבנים (אל הרומים 8:2, אל הקורינתים ב' 3:17). הבנים יכולים ללכת בחופשיות בשלום, בצדקה ובשמחה של האדון. אין כוח שיכול למנוע מבן לחוות את ההתחברות המתוקה הזאת עם האב ועם בנו, ישוע. הם נעשים ממש אחד עם כוח האלוהים, וכוח זה גדול מכל כוחו של האויב.

ההתחברות הזו עם אלוהים ועם בניו היא התחברות של אהבה. בני האלוהים הם היצורים היחידים שיכולים ללכת באמת במלוא אהבתו האלוהית של האב. יכולתם של הבנים להגיע אל רמת השלמות של האב באהבה נובעת מכך שנעשו אחד עמו. ישוע התפלל: והודעתי להם את שמך, ואודיע אותו, כדי שהאהבה אשר אהבת בה אותי תקציר כתבי הקודש:

פטרוס ב' 1:4 - בזאת ניתנו לנו הבטחות גדולות ויקרות מאוד, כדי שבאמצעותן תהיו שותפים לטבע האלוהי, לאחר שנמלטתם מן השחיתות שבעולם הנובעת מן התאווה. צללי ספק

יהיה בהם, ואני בהם. (יוחנן 17:26) המשיח בנו, ואיתו גם הטבע האלוהי של אהבת האב. אלוהותו של האב בבנים היא המאפשרת לנו ללכת בשלמות. כתבי הקודש מזהירים אותנו: לכן היו אתם תמימים, כשם שאביכם שבשמים תמים הוא. (מתי 5:48) קטע זה נכתב במיוחד לבני האלוהים. בזכות אחדותנו עם כוחו של האב, אנו יכולים ללכת בצדקה של האלוהים. יש לנו התחברות באהבתו. האב ואהבתו, שנשפכה בלבות הבנים, הן צדקת האלוהים עצמה ותורתו הכתובה בלבנו. האלוהים דיבר אל הנביא ירמיהו על הבנים ואמר: נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם. (ירמיהו 31:33) תורת האלוהים נחרתה בלבות בני האלוהים. צדקת האלוהים היא טבעם האלוהי של הבנים.

אלוהים גם העיד ליחזקאל על מעשה ידיו בנוגע לישועתנו.

יחזקאל ⁦36:25-27⁩

25 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם׃

26 ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃

27 ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׃

האלוהים, אשר הושיע, טיהר וקידש אותנו כליל (רוח, גוף ונפש: תסלוניקים א' 5:23), נתן גם את רוחו בתוכנו. רוח האלוהים שבתוכנו עשתה אותנו אחד עם אופיו של האלוהים, אופי של צדקה. עלינו לראות את דבר האלוהים כפשוטו: אלה שנמצאים במשיח ...נעשו צדקת האלוהים בו (קורינתים ב' 5:21). צדקה אינה דבר שאנו עושים, היא מי שאנחנו. הביטויים "היו קדושים" ו"היו שלמים" מדברים שניהם על טבע. אלה הוראות לגבי מה להיות, לא מה לעשות... "העשייה" באה באופן טבעי כשהיא חלק ממה שאתה. לכן בני האלוהים עושים מטבעם את מה שהוא אלוהי. אחדותם עם האלוהים היא מציאות, לא דבר שעליהם להתאמץ ולכפות על עצמם להגיע אליו.

אנחנו, כבנים, צריכים להתרחק מדרך החשיבה של "מה ישוע היה עושה?" שהפכה פופולרית בקרב אנשי הדת. האב הכריז מי היה ומי הוא ישוע, וכך נקבע מה ישוע עשה ומה הוא עושה. דבר האלוהים הגדיר גם מי אנחנו: "...כמוהו כן אנחנו בעולם הזה" (יוחנן א' 4:17). אותו קטע אומר גם: "בזאת אהבתנו הושלמה, כדי שיהיה לנו בטחון ביום הדין..." וכך הוא מאפשר לנו להרהר שוב בטבענו, טבע של אהבה שלמה. על האהבה השלמה הזו תלויה צדקת התורה עצמה. הצדקה הזו היא טבענו. מי מאיתנו שנולדנו מחדש באמת חווים תשוקה מולדת לקדושה ולצדקה. זהו הטבע האלוהי של אלוהים הפועל בנו. ברגע שנולדנו מחדש, כהרף עין, הקדושה הפכה לטבעית לנו. היינו כמו הגויים שמדובר בהם באיגרת אל הרומים, אלה שקיבלו ישועה בלי ידיעת התורה.

רומים ⁦2:14-15⁩

14 כי הגוים אשר אין להם תורה בעשותם כדברי התורה מאליהם גם באין תורה הם תורה לנפשם׃

15 הם מראים שמעשה התורה כתוב בלבותיהם, כשמצפונם מעיד עליהם, ומחשבותיהם במקביל מאשימות או מצדיקות זו את זו;) הקהילה לא פעלה מתוך תיאוריה או מתוך רשימה מפורטת של עשה ואל תעשה, אלא צייתה לטבע שבתוכה (לרצון הטבעי) לחיות בקדושה ולרצות את האלוהים.

אלוהים רוצה שנבין כי טבעם האלוהי של הבנים הוא לחיות בקדושה. עלינו לעבור מהליכה מתוך ידע (זיכרון של לימוד) אל הליכה מתוך טבע (מונהגים על ידי הרוח). כאשר אנו הולכים בהתחברות עם אלוהים, לא נצטרך לשאול מה היה עושה, משום שהאב יעשה את המלאכה דרך בנו השוכן בתוכנו. נהיה עדים לחייו השוכנים בנו, ונהיה שותפים לטבעו האלוהי.

איך אוכל לדעת אם אני הולך בדעת או בטבע? אחת הדרכים הקלות ביותר להבחין אם אתה הולך בדעת או בטבע היא לבחון את התגובה הראשונה של נפשך. לאן נוטה נפשך באופן טבעי להתנגד? כשקורים דברים פוגעניים במצבך, בנסיבותיך או ביחסיך, האם צדקה היא התגובה הטבעית שלך, או שעליך לדבר אל עצמך ולחזק את נפשך כדי לעשות את הישר? התגובה הראשונה חושפת את מקומך הרוחני; היא מראה לך באיזה דפוס חשיבה אתה הולך. בחינת המחשבות או הרגשות הטבעיים שלך מאפשרת לך להעריך אם אתה הולך מתוך השקפה בשרית, או שאתה הולך ברוח (הטבע האלוהי של המשיח).

כתוב בכתבי הקודש, …פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אריכות רוח, עדינות, טוב לב, אמונה, ענווה ושליטה עצמית

גלטים 5:22-23. הקטע הזה בכתבי הקודש אינו מדבר על כך שעלינו לחקות מידות אלה במעשינו, אלא מגלה שהן ביטויים טבעיים אצל מי שנמצאים בהתחברות (באחדות) עם אלוהים. תכונות אלה הן מהותו של אלוהים; ולכן מי שהם אחד איתו (בטבע ובהסכמה) יפיקו אותן בלי מאמץ. זה קורה בלי מאמץ משום שלא כוח הרצון של הנפש הוא הפועל, אלא כוחו של האב עושה את המעשים. יש גם קטע ב-1 יוחנן שמסביר כיצד נוכל להבחין אם אנו הולכים מתוך ידע או מתוך טבע.

יוחנן א ⁦5:1-3⁩

1 כל המאמין כי ישוע הוא המשיח הנה זה ילד מאלהים וכל האהב את מולידו יאהב גם את הנולד מאתו׃

2 בזאת נדע כי נאהב את בני האלהים באהבתנו את האלהים ובשמרנו את מצותיו׃

3 כי זאת אהבת אלהים היא אשר נשמר את מצותיו ומצותיו אינן כבדות׃

אנו יודעים שאהבה היא שורש העניין, בכל הנוגע לצדקה של האלוהים. אהבת האלוהים קדושה, והיא חלק מטבעו. ילדיו שותפים לטבעו האלוהי ולאהבתו האלוהית. בנים הם מטבעם קדושים, צייתנים ואוהבים באופן אינסטינקטיבי. הבנים מוצאים מילוי בציות; הוא מחזק אותנו ומשביע את נפשנו לרצות את האב. כאשר אנו הולכים לפי טבענו, אלוהיות היא טבענו. שוב, אין כאן מאבק או מאמץ כאשר מדובר בטבע. אנו נאבקים בתוך עצמנו רק כאשר אנו מנסים להתנגד לנטיותינו שלנו. כאשר איננו מסכימים עם דרכו או משפטו הצודק של האלוהים, נפשנו הופכת למתנגדת לטבענו. כאשר איננו מקבלים את מי שאנחנו, אנו מתייחסים (הולכים בהסכמה) אל אופיו של האדם הישן. מתוך חשיבה שגויה אנו יוצרים תאווה הנוגדת את הטבע. אולם כתבי הקודש אומרים שדברים אלה אינם ראויים לבנים (אל האפסיים 5:3-4, אל הרומים 1:28-31). הסיבה לכך שדרך החטא אינה ראויה היא שהיא נוגדת את טבענו האלוהי. אולם כאשר יש לנו הלך מחשבה בשרי, בעודנו מנסים ללכת בצדקה, אנו נאבקים או מכריחים את עצמנו לציית. ועם זאת, קרבן הציות שלנו אינו מלווה בשמחת האדון. כאשר ההשקפה שלנו על עצמנו או על החיים היא בשרית, ננסה ללכת בצדקה בחוסר רצון. כל עוד אנו במצב זה, מעשי הצדקה שלנו אינם רצויים לאדון. האדון לימד אותנו שהחטא אינו משתנה לפי מקומו. חטא הוא חטא, בין אם הוא מתגלה במעשים ובין אם הוא נסתר בלב.

להבחין בצללי הספק

תפילות שחושפות את צל הספק:

האם אי פעם התפללת, או היית עד לכך שאדם אחר שהוא בן של אלוהים התפלל שהאדון ישנה אותו? האם אתה מכיר תפילות שנשמעות כך: "אדוני, עשה אותי דומה יותר לך"? האם התפללת, או שמעת תפילות שבהן מבקשים מאלוהים לתת את אהבתו, את שלומו, את כוחו, את צדקתו או תכונה אלוהית אחרת?

רבים מאתנו שופטים את הדברים האלה כטובים, במיוחד אם אנו סבורים שאנו מבחינים בכנות אצל האדם הזועק. ואולם כל התפילות האלה, כשהן באות מבן, יכולות לנבוע רק מחוסר ידיעה או מחוסר אמונה. כשאנו שוקלים באמת את הנאמר, אנו מוצאים שהתפילות האלה מערערות את מעשה ידיו של אלוהים בישועה. הן רומזות שהוא לא נתן לנו באמת את כל הדברים הנוגעים לחיים וליראת אלוהים. הן גם מרמזות שהוא לא נתן לנו באמת שלטון על כל כוחו של השטן. בשורה התחתונה, איננו מאמינים שאנו שלמים בו. אם איננו מעשה גמור, אלא זקוקים לחלקים נוספים, הרי שאלוהים נכשל בישועה. בשורה התחתונה, מה שאנו מאמינים בפועל הוא שהוא לא הפיק מעשה גמור. ואולם עלינו להבין שכישלון בטבע של הבריאה החדשה הוא כישלון של אלוהים, שאמר שהטבע יהיה קדוש לגמרי. לכן כל תפילה המרמזת על דבר כלשהו נגד האמת היא אכן תפילה החושפת חוסר אמונה. דרשות (ושיחות) החושפות צללי ספק:

כשאנו מטיפים, משרתים או דנים בדברים מסוימים, הריק שבהבנתנו נחשף לא פעם. עלינו, כמשרתים, להיות מודעים לכך, ובמיוחד אלה מאתנו העוסקים בדבר האלוהים. כשמשרת הולך בחטא, והאויב מתחיל לנפות אותו, והוא עם זאת ממשיך להטיף, דרשותיו יחשפו צללי ספק. בשעה שהוא משרת אפשר להבחין בהתנדנדות בין כתבי הקודש לבין הלך רוחו של המשרת. הוא עשוי לקרוא קטע מכתבי הקודש, או ללמד מתוך מדריך לימוד שהוא אמת; ואולם כשהוא מנסה להסביר או להרחיב, צל הספק יתגלה. ייתכן שהמשרת עצמו אפילו מסכים עם אמת המידה של אלוהים. אף על פי כן, פשרת החטא וצל הספק שבו ייצרו מאבק במילוי רצון האלוהים. הוא ישרת צדקה כדבר קשה. תשמעו את השפעת השטן בדבריו, משום שהוא יעבור לא פעם להאשים את האחים בחטא. הוא יגרום לכישלון להיראות דבר שבשגרה, בעודו מנסה לגרום לקהל שלו להזדהות עם נקודת מבטו ולהסכים עמה. הוא מניח שבין אם אתם נראים צייתנים לאלוהים ובין אם לאו, אתם בוודאי נאבקים בתוככם בדיוק כמוהו.

עלינו להקפיד לשפוט את עצמנו ולוודא שהשטן אינו משתמש בנו כדי לזלזל באמת הבשורה, במישרין או בעקיפין, דרך צללי ספק.

אני מתפלל שהמסר הזה יהיה ברור: נקראנו ללכת בבשורה ולשרת אותה. הבשורה היא מסר של חירות, לא של מאבק לכל החיים. אנו, אלה שהבן שחרר, חופשיים באמת ובתמים. אנו חופשיים מחטא וממוות. אנו חופשיים מההשחתה שבעולם דרך התאווה. אנו חופשיים ללכת בטבע האלוהי של בנים.