איזה פרי תציג?

יום עתיד לבוא, ובו כל מאמין יעמוד לפני האדון וימסור דין וחשבון על חייו. הוא ימסור דין וחשבון על הסוכנות שלו: על מה שעשה עם המתנות, עם המשאבים, עם הזמן ועם רוח הקודש שאלוהים הפקיד בידיו. ובאותו יום, אחת השאלות החודרות ביותר שתישאל היא זו: איזה פרי הפקת למען מלכות האלוהים?

אני רוצה להדגיש שאלה זו בדחיפות, כי יש מאמינים היושבים בקהילות בכל רחבי המדינה, שנושעו זה עשרים, שלושים, ארבעים שנה, ובכל הזמן הזה לא הביאו אפילו נפש אחת אל מלכות האלוהים. הם לא טיפחו אף אחד באמונה. הם לא עשו אף אחד לתלמיד. הם לא גידלו בן או בת רוחניים. הם לא השקיעו בעיצובו הרוחני של אדם אחר. ואם זה הסיפור שלך, אני צריך שתשמע זאת באהבה, אך גם בבהירות: זו בעיה חמורה.

ישוע היה חד-משמעי לגבי הציפייה לעשיית פרי. ביוחנן 15:16 הוא אמר: "לא אתם בחרתם בי, אלא אני בחרתי בכם ומניתי אתכם, שתלכו ותישאו פרי, ופריכם יישאר, כדי שכל אשר תבקשו מן האב בשמי, יתן לכם." נבחרתם ומוניתם לשאת פרי. זו אינה בגדר רשות. זה אינו מיועד רק ל"סופר-רוחניים". זה מיועד לכל מאמין ללא יוצא מן הכלל.

אבל כאן אני רוצה להציג רעיון שאולי ישחרר כמה מכם, אלה שמרגישים שאינם יכולים להניב פרי משום שאינם מטיפים או מבשרים. התבוננו בקורניליוס. קורניליוס לא היה מטיף. הוא לא היה שליח. הוא היה שר מאה רומי, איש צבא, גוי שירא את האלוהים ונתן בנדיבות לעניים. מעשי השליחים 10:2 מתאר אותו כך: "איש אדוק, ירא אלוהים עם כל ביתו, שנתן צדקה רבה לעם והתפלל לאלוהים תמיד." הוא לא יכול היה להטיף. הוא לא נקרא לעמוד מאחורי דוכן. אבל הוא יכול היה לתת, והוא אכן נתן, והנתינה הזאת הפכה לדלת הפתוחה שדרכה בא פטרוס אל ביתו, שדרכה הוכרזה הבשורה, שדרכה ירדה רוח הקודש על הגויים בפעם הראשונה, ודרכה נפתח כל עולם הגויים אל הבשורה.

פרי קורנליוס לא נוצר מהטפה. הוא נוצר מנתינה. נדיבותו יצרה את התנאים שבהם דבר האלוהים יכול היה להתפשט. וכשיעמוד לפני האדון, יהיה לו פרי להציג: לא פרי הטפתו שלו, אלא פרי של כל נפש שהבשורה הגיעה אליה משום שהוא יצר את התנאים להתקדמותה. זוהי דרך לגיטימית וחזקה לשאת פרי במלכות האלוהים.

אז השאלה אינה רק 'האם הטפת?' השאלה היא: 'האם נתת כדי שאחרים יוכלו להטיף? האם מימנת את המיסיונר? האם תמכת במבשר? האם שלחת את פועל הבשורה למקום שאתה לא יכולת להגיע אליו בעצמך?' אם עשית את הדברים האלה, יש לך פרי. הפרי הזה יישאר. אבל אם שמרת את המשאבים שלך לעצמך, אם מנעת את רכושך בזמן שהקציר היה בשל והפועלים היו זקוקים לתמיכה, אין לך פרי להציג.

הנה המציאות המפכחת: הבשורה תגיע אל כל הגויים. מתי 24:14 מבהיר זאת: "וְנִקְרְאָה בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת הַזֹּאת בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הַגּוֹיִם, וְאָז יָבוֹא הַקֵּץ." הבשורה תגיע לכל אומה ואומה בכל מקרה. אלוהים יגשים את מטרותיו. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא אם תיקח בכך חלק. אם שמך יהיה קשור לקציר הזה. אם תוכל לעמוד לפני האדון ולומר: "היה לי חלק בזה. נתתי. הלכתי. שלחתי. התפללתי. השקעתי."

הגעת הבשורה אל העמים אינה תלויה בהשתתפותך. אך שכרך, פריונך ומורשתך הנצחית, אלה כן תלויים בהשתתפותך. הקציר יובא הביתה. השאלה היא אם ידיך יהיו בין אלה שהביאו אותו. אל תניח לרגע הזה לחלוף מבלי לשאול את רוח הקודש איזה פרי הוא רוצה להניב דרכך בזמן שנותר.