פרק 7

לאחר יותר מארבעים שנה בשירות האלוהים, ראיתי במו עיניי את הדברים שמפרידים את גוף המשיח מאלוהים ומפרידים בין חבריו זה מזה. ואולם אם אעז לדבר על הגורם הבסיסי שעומד מאחורי כל הפילוגים שחווינו, אומר שהוא חוסר אמונה. ידידיי היקרים, חוסר האמונה הוא שהשתרש כסרטן מכלה האוכל את האמונה של רבים.

כשאני חושב על ההשפעה שהייתה לאמת על אלה שישמעו אותה, וגם עליי, כואב לראות איך בורות וחוסר אמונה כמעט כיבו את להבות הכוח הרוחני והקדושה בקהילה. אני משתמש במונח 'בורות' משום שרבים בגוף המשיח לא שמעו את האמת על הישועה שלהם. כל מה שהם יודעים הוא שהם נושעו ושהם מלאים ברוח הקודש. מעבר לכך אין להם מושג מה בא אחר כך. יש האומרים שזה כל מה שאנחנו צריכים לדעת. אבל אילו היה זה נכון, מדוע אנחנו כל כך מפורדים, מדוכאים, נסערים רגשית ופוחדים מהאירועים בעולמנו? ההתגלות של הישועה היא מה שחסר בקהילה כיום. זו 'הישועה המשותפת' שיהודה דיבר עליה, והיא כבר אינה המסר העולה מבמות רבות כיום. הקדושים אינם מודעים למלאכת ידיו של אלוהים בישועת נפשותיהם. בעת ההכנה לכתיבת השיעור הזה אמר לי האדון: "הוכח מתוך דברי שהגוף אכן מת בעת הישועה, כי הם אינם משוכנעים. חוסר הוודאות הזה נובע מחוסר הבנה מצדם, אך הוא גם מקום שבו השטן יכול ללכוד אותם באמצעות יוחנן א' 4:2: בזאת תכירו את רוח האלוהים: כל רוח המודה שישוע המשיח בא בבשר היא מאלוהים: ישוע בא בבשר

אי-אמונה.”

ברור שלפאולוס הייתה התגלות אדירה של המשיח בקהילה. התגלות זו היא שנחקור כאן. לאחר שאמרנו זאת, הבה ניכנס ישירות אל דבר האלוהים כדי שתיחשף לנו האמת על הישועה.

עברים ⁦10:16⁩

זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה׃

הפסוק הזה מבחין בנועזות רבה בין הברית הישנה לברית החדשה. התורה של הברית הישנה לא תישמר מתוך קריאה בלוחות אבן, אלא מתוך התורה הכתובה בלב או בנפש. כאן עלינו להקפיד לחבר את הנקודות. פאולוס אמר באגרתו לרומא: כִּי יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה רוּחָנִית, אֲבָל אֲנִי בְּשָׂרִי, מָכוּר תַּחַת הַחֵטְא (רומים 7:14). המילה "בשרי" כאן משמעה טבעי או בשרני; והמשמעות היא שאדם טבעי המשועבד לחטא אינו מסוגל לציית לתורה רוחנית. לכן, משהו חייב להשתנות. מוטל עלינו להתמקד בעובדה הזאת: 'משהו חייב להשתנות'. הצהרת האב הייתה שהוא יכתוב את התורה בלבנו ובמחשבותינו. אלה דברים המצביעים על הנפש. דבר האלוהים יהיה בנפש ולא על לוחות אבן. כיצד ייעשה הדבר? זו השאלה ההגיונית הבאה. ברור שהשינוי חייב להתרחש תחילה בנפש.

עברים ⁦10:17-18⁩

17 ולעונם ולחטאתם לא אזכר עוד׃

18 ואולם במקום שיש בו מחילה על אלה, אין עוד קרבן על חטא. כעת אנו מגיעים לישועת הנפש. היא נלקחת מן הבשר ומוצבת ברוח (רוח הקודש). זוהי הטבילה אל תוך המשיח שפאולוס לימד עליה באל הרומים 6:3. זה גם מה שפירושו לשבת עם המשיח במקומות השמימיים. פירוש הדבר גם שהנפש מתאחדת עם האדון; “אבל הדבק באדון רוח אחד הוא עמו׃” (קורינתים א ⁦6:17⁩). להבהרה נוספת בנושא ישועת הנפש, ראו את ספרי "צלם האלוהים".

והנה, כאשר הנפש נלקחת מן הבשר ומועברת אל הרוח, זוהי הטבילה אל מותו. הוצאת הנפש מן הגוף זהה לכריתת גוף החטא; זה מכונה גם מילת הבשר (קולוסים ג' 10-13). בלי הנפש הגוף מת, אך הנפש נשמרת, או נושעת, ברוח המשיח. עם מות הגוף משולם חוב החטא. זכרו ששכר החטא הוא מוות. עם זאת, הנפש, באמונה בישוע, קבורה או נסתרת עם המשיח באלוהים.

עברים ⁦10:19-22⁩

19 ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם ישוע׃

20 דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו׃

21 ובהיות לנו כהן גדול על בית אלהים׃

22 נקרבה נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים׃

כאן הגומי פוגש את הכביש. זו אמת הבשורה שגוף המשיח רומה ונגזל ממנה. ישוע חנך עבורנו דרך חדשה וחיה, דרך הפרוכת, שהיא בשרו.

כל מבשר של הבשורה צריך להבין את הברית החדשה הזו שהאלוהים כרת עם האדם. הפרוכת מתייחסת לווילון של 12 אינץ' במשכן, שהפריד בין הקודש לבין קודש הקודשים. כמובן, בקודש הקודשים ירד האלוהים אל מעל הכפורת. איש לא היה יכול להיכנס לחדר קדוש זה מלבד הכהן הגדול, שהיה חייב להקריב תחילה קרבן דם עבור עצמו. הדם הזה הוזה על הכהן, והיה בכך טיפוס של כיסוי לחטאיו. דם הקרבן גם קידש את הדרך אל קודש הקודשים. כל הדברים האלה נעשו כצל וכטיפוס של הקרבן האמיתי שעתיד לבוא. עכשיו ישוע מילא את המשמעות האמיתית ואת ההתגשמות של ברית הדם. הוא נשא בבשרו את כל חטאי העולם ומת. אולם הוא קם לתחייה, ובתחיית המתים הוא לא היה לבדו. גם כל אלה שמתו באמונה לפני בואו לארץ קמו לתחייה. וגם אנו, הנמצאים במשיח כיום, קמים לתחייה עמו.

הבה נתבונן מקרוב בהליכתו של הכהן הגדול שלנו עם הדם. כשם שהכהן הגדול הוזה בדם קרבן מן החי, כך גם לבנו, נפשנו ורוחנו הוזו בדם ישוע, על פי פסוק 22 לעיל.

אבל שובל הדם אינו נעצר שם. גם גופנו נרחץ על ידי דבר האלוהים. חברו כאן את הנקודות. דברך הוא רוח. לכן גופם של המוטבלים במשיח הוקדש על ידי רוח האלוהים, שהיא רוח הקודש. אנא זכרו שאיננו מסוגלים לרחוץ ולהקדיש את הגוף. בברית הישנה היו חוקות ורחיצות שונות שהיו צללים ודוגמאות לפעולה הזו של האלוהים. היום רחיצת הבשר נעשית על ידי דבר האלוהים ו/או רוחו.

עכשיו יש היגיון בכך שהרחצה וההתקדשות של הבשר נועדו למטרה כלשהי, והמטרה הזו היא אלוהים. “כי במחיר נקניתם על כן כבדו את האלהים בגופכם וברוחכם אשר לאלהים המה׃” (קורינתים א ⁦6:20⁩). האדון הוא זה שהחיה את הגוף מן המתים כדי שישכון בו. אבל איך זה נשמע לך? לומר למישהו שהוא מת ממש בעת הישועה עלול להישמע מוזר או אפילו כמו דבר של כת. אבל אני מבטיח לך שאם אתה באמת בן אלוהים שנולד מחדש ופותח את לבך לשמוע, האמת הזו אכן תעיד יחד עם רוחך. האמת היא שאנו קוראים את כתבי הקודש האלה מדי יום מבלי לשקול באמת מה הם אומרים. למשל: “]31-21[ גם אל תכינו את אבריכם להיות כלי עול לחטא אך תכינו את נפשכם לאלהים כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לאלהים כי החטא לא יוכל למשל עוד בכם יען אינכם תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד׃” (רומים ⁦6:13⁩). כתבי הקודש מכריזים שעלינו להיוולד מחדש; אבל איך אפשר להיוולד מחדש אלא אם מתים קודם? האם אין זה נכון גם לגבי אדוננו? “ככתוב במזמור השני בני אתה היום ילדתיך׃” (מעשי השליחים ⁦13:33⁩). אני לא חושב שאפשר להיות ברורים יותר מהקטע הבא: “ואם ישכן בקרבכם רוח המעיר את ישוע מן המתים הוא אשר העיר את המשיח מן המתים גם את גויותיכם המתות יחיה על ידי רוחו השכן בקרבכם׃” (רומים ⁦8:11⁩). אם אתה יכול להתהלל בכך שקיבלת את רוח הקודש, עליך לקבל את העובדה שהאלוהות שוכנת בך גופנית. הגוף שלך הוא עכשיו גופו. זהו האדם החדש שבו אתה שוכן; ובכל הנוגע לבשר, כבר אין זו נפשך שהחיתה את הגוף, אלא רוח המשיח, שהוא עכשיו האדון של הבשר, ולכן הבשר לא יחטא עוד. “כי לא קבלתם רוח עבדות לשוב לירא כי אם קבלתם רוח משפט בנים אשר בו קראים אנחנו אבא אבינו׃” (רומים ⁦8:15⁩).

בעת הישועה אנו מוטבלים אל מותו של גופו של ישוע. כתבי הקודש ברורים מאוד בעניין זה. “וירצה את שניהם בגוף אחד לאלהים על ידי צליבתו בהמיתו בנפשו את האיבה׃” (אפסים ⁦2:16⁩). הברית הישנה, מחנכנו, הצביעה על שה האלוהים האמיתי, שעתיד להיות התגלמות הכפרה האמיתית. ישוע לימד על הטבילה אל מותו באופן הזה.

יוחנן ⁦6:51-57⁩

51 אנכי הלחם החי הירד מן השמים איש כי יאכל מן הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתננו הוא בשרי אשר אני נתן בעד חיי העולם׃

52 ויתוכחו היהודים איש עם רעהו לאמר איכה יוכל זה לתת לנו את בשרו לאכל׃

53 ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם אם לא תאכלו את בשר בן האדם ושתיתם את דמו אין לכם חיים בקרבכם׃

54 האכל את בשרי והשתה את דמי יש לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃

55 כי בשרי באמת הוא מאכל ודמי באמת הוא משקה׃

56 האכל את בשרי ושתה את דמי הוא ילין בי ואני בו׃

57 כאשר שלחני האב החי ואנכי חי בגלל אבי כן האכל אתי גם הוא יחיה בגללי׃

כפי שרבים יעשו כיום, כך גם הזקנים הללו יחד עם שבעים תלמידי המשיח התווכחו ביניהם על דברי ההוראה של האדון. לפיכך התברר שלבם לא היה במקום שבו אפשר לשמוע את האמת. עם זאת, חוסר האמונה שלהם לא שינה את העובדות. השיחה הזאת הייתה ועודנה רוחנית. לאכול מבשרו פירושו ללבוש את המשיח, או להיות עצם מעצמיו ובשר מבשרו (אל האפסיים 5:30). שתיית דמו היא קבלת רוח הקודש. “כי ברוח אחד נטבלנו כלנו לגוף אחד אם יהודים אם יונים אם עבדים אם בני חורין וכלנו לרוח אחד השקינו׃” (קורינתים א ⁦12:13⁩). כן, אהובים, יש חשיבות רבה לגוף בברית החדשה. מלכתחילה נועד הגוף להיות מקדש האלוהים. שוב, לפי אל הקורינתים א׳ 6:20, נקנינו במחיר, והגוף והרוח שייכים שניהם לאלוהים.

דבר קשה, יוחנן 6:60-61

60 רבים אפוא מתלמידיו, כששמעו זאת, אמרו: קשה הדבר הזה; מי יכול לשמוע אותו?

61 וְכַאֲשֶׁר יָדַע יֵשׁוּעַ בְּלִבּוֹ שֶׁתַּלְמִידָיו מִתְלוֹנְנִים עַל כָּךְ, אָמַר לָהֶם: הַאִם זֶה מַכְשִׁיל אֶתְכֶם?

עלינו לשאול את עצמנו את אותה שאלה: "האם האמת הזאת פוגעת בי? האם אתה מוצא את עצמך נאבק ברעיון שישוע חי ממש בבשרך? האם קשה לך לראות את גופך כאדם החדש, אשר לבשת בעת ישועתך? אם אי אפשר להפריך את התורות האלה על פי כתבי הקודש, עליך לשאול את עצמך: מדוע כל כך קשה לי לקבל אותן?" האם ייתכן שאתה שופט את תוקפו של דבר האלוהים לפי כישלונותיך בעבר ו/או בהווה? האם ייתכן שאתה רואה את מחשבת המשיח כסמלית בלבד, רק משום שלא קיבלת אותה או לא בחרת בה?

יוחנן ⁦6:62-63⁩

62 מה אפוא אם תראו את בן האדם עלה אל אשר היה שם לפנים׃

63 הרוח היא המחיה; הבשר אינו מועיל מאומה: הדברים אשר אני מדבר אליכם, רוח הם וחיים הם. גם כאן ישוע מבהיר שהוא האדון מן השמים.

הוא מנצל הזדמנות נוספת כדי להודיע שמה שחי בבשרו הוא שמעניק לו חיים. הבשר, בלי שהאלוהים שוכן בו, אינו מועיל כלום. הוא קיבל את העובדה שהוא היה ועודנו צלם האלוהים. עלינו לעשות כמוהו.

מראי מקום:

קורינתים א' 6:13 - המאכלים לבטן והבטן למאכלים, אך האלוהים ישמיד את שניהם. והגוף אינו לזנות אלא לאדון, והאדון לגוף.

קורינתים א' 6:19 - הלא תדעו כי גופכם הוא היכל רוח הקודש אשר בקרבכם, אשר קיבלתם מאת האלוהים, ואינכם שייכים לעצמכם?

קורינתים א' 10:17 - כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ רַבִּים, אָנוּ לֶחֶם אֶחָד וְגוּף אֶחָד, כִּי כֻּלָּנוּ שׁוֹתָפִים בְּאוֹתוֹ לֶחֶם אֶחָד.

קורינתים ב' 4:10 - תמיד אנו נושאים בגופנו את מיתתו של האדון ישוע, כדי שגם חייו של ישוע יתגלו בגופנו.

אל האפסים א' 22-23 - 22 וְאֶת הַכֹּל הִכְנִיעַ תַּחַת רַגְלָיו, וְנָתַן אוֹתוֹ לִהְיוֹת רֹאשׁ עַל הַכֹּל לַקְּהִילָה, 23 שֶׁהִיא גּוּפוֹ, מְלוֹאוֹ שֶׁל הַמְמַלֵּא אֶת הַכֹּל בַּכֹּל.

אל האפסיים ג':6 - שהגויים יהיו יורשים יחד אתנו, אברים באותו גוף ושותפים להבטחתו במשיח באמצעות הבשורה. אל האפסיים ד':4 - יש גוף אחד ורוח אחת, כשם שנקראתם גם אתם לתקווה אחת של הקריאה שלכם.

אל האפסים 5:30 - כִּי אֵבָרִים אֲנַחְנוּ בְּגוּפוֹ, מִבְּשָׂרוֹ וּמֵעַצְמוֹתָיו.

אל הפיליפים א:20 - לפי ציפייתי הנלהבת ותקוותי, שבשום דבר לא אבוש, אלא שבכל עוז, כמו תמיד כן גם עכשיו, המשיח יגודל בגופי, בין בחיים ובין במוות.

אל הקולוסים ב':17 - אשר הם צל של הבאות, אך הגוף הוא של המשיח.

אל הפיליפיים א':20 - כפי ציפייתי הנלהבת ותקוותי, שבשום דבר לא אבוש, אלא שבכל עוז, כתמיד כן גם עתה, יגודל המשיח בגופי, בין בחיים ובין במוות.

אל הקולוסים ב' 17 - אשר הם צל של הבאות, אך הגוף הוא של המשיח.