המשכן כטיפוס למלכות האלוהים ולמאמין, ומה פירוש ללכת ברוח הקודש

המשכן שאלוהים הורה למשה לבנות לא היה סתם פרויקט אדריכלי. הוא היה תבנית, תוכנית רוחנית שאלוהים השתמש בה כדי להעביר משהו עמוק על האופן שבו הוא שוכן בין עמו ועל האופן שבו על עמו להתקרב אליו. האיגרת אל העברים 8:5 אומרת לנו שאלה שעבדו במשכן עשו זאת כ"דוגמה וצל של הדברים השמימיים, כפי שמשה הוזהר מאת אלוהים בעת שעמד לעשות את המשכן: ראה, אמר, ועשה את הכול לפי התבנית שהראיתי לך בהר."

המשכן הוא טיפוס של מלכות האלוהים, והוא גם טיפוס של המאמין. כלומר, כשאתם לומדים על המשכן, אינכם לומדים רק היסטוריה עתיקה. אתם לומדים על עצמכם. אתם לומדים את המבנה של הדרך שבה האלוהים מתכוון לפעול דרככם ובתוככם.

התבוננו בתכנית. היתה החצר החיצונית, שבה הוקרבו הקורבנות ושבה החלה עבודת הטהרה הראשונית. היה הקודש, שבו שירתו הכוהנים ליד המנורה, שולחן לחם הפנים ומזבח הקטורת. ולבסוף היה קודש הקודשים, החדר הפנימי ביותר, שבו שכנה נוכחות האלוהים מעל לכפורת. איש לא נכנס לשם בקלות ראש. איש לא נכנס בלי דם. איש לא נכנס בלי יראת כבוד.

כאשר אתה מגיע אל קודש הקודשים, אתה נמצא בנוכחות האלוהים. מבחינה רוחנית, אם אנו באמת הולכים ברוח הקודש, אזי עלינו להיות מסוגלים לשמוע את האלוהים, ללכת אחריו ולאפשר לו להוביל אותנו. אבל שימו לב למילה "אם". לא כל מאמין הולך במקום הזה. לא כל משרת באלוהים פועל מתוך המקום הפנימי ביותר של נוכחות האלוהים. רבים עדיין פועלים מתוך החצר החיצונית: נושעו, אכן, אך עדיין אינם הולכים במלוא מה שהאלוהים העמיד לרשותם.

האיגרת אל העברים 10:19-22 מעמידה זאת לרשות כל מאמין שנולד מחדש: "הואיל ויש לנו, אחים, אומץ להיכנס אל קודש הקודשים בדם ישוע, בדרך חדשה וחיה אשר חנך לנו דרך הפרוכת, כלומר בשרו; ויש לנו כהן גדול על בית האלוהים; הבה נקרב בלב אמת, במלוא הוודאות של אמונה, כשלבבותינו מוזים מצפון רע, וגופינו רחוצים במים טהורים."

ישוע סלל את הדרך. הפרוכת נקרעה. הגישה אל קודש הקודשים אינה מוגבלת עוד לכוהן גדול אחד פעם בשנה. כל בן אלוהים שנולד מחדש יכול להיכנס. אבל הכניסה דורשת דבר מה: לב אמת, ודאות מלאה באמונה, לב שהוזה וטוהר מצפון רע, וגוף רחוץ במים טהורים. אלה אינם תנאים של מה בכך. הם דורשים רדיפה מכוונת אחר קדושה, בחינה עצמית מתמשכת, ורצון אמיתי לחיות בנוכחות האלוהים.

והאיגרת הראשונה אל הקורינתים 3:16 מזכירה לנו: "האין אתם יודעים כי אתם היכל אלוהים, ורוח אלוהים שוכן בכם?" אתם המשכן הקדוש. המטרה היחידה לבואו של המשיח הייתה להקים מעון קדוש שבו יוכל האב לשכון. אם נולדתם מאלוהים, אתם המשכן הקדוש הזה.

להתחזק בעוז על ידי רוחו באדם הפנימי פירושו שרוח הקודש הכשיר את הנפש ונתן לה יכולת, כוח ועוצמה. הוא חולל נס. “אבל הדבק באדון רוח אחד הוא עמו׃” (קורינתים א ⁦6:17⁩). משמעות הדבר היא שהנפש קיבלה את כל תכונותיו של הרוח שאליו היא מחוברת. באל הגלטים 5:25 כתוב: “אם נחיה ברוח נתהלכה גם ברוח׃” המסקנה היא שיש לנו היכולת ללכת בכל תכונות הרוח. זה חייב להיות במרכז אמונתך.

ההליכה ברוח אינה חוויה מיסטית השמורה למעטים מבין הקדושים המיוחדים. זהו אורח החיים הנוצרי הרגיל. אליו מצביע המשכן. זהו אורח החיים שאלוהים תכנן לכל אחד מבניו. רומים 8:14 מכריז: “כי כל אשר רוח אלהים ינהגם בני אלהים המה׃” ויוחנן 16:13 מבטיח: "וכאשר יבוא הוא, רוח האמת, ידריך אתכם אל כל האמת."

רוח הקודש אינו שותק. הוא אינו נסתר. הוא שוכן בתוכך, מוכן להוביל, מוכן להדריך, מוכן להביא אותך אל מלוא המשימה במלכות האלוהים שאלוהים הכין עבורך. השאלה איננה אם הוא מדבר. השאלה היא אם אתה הולך קרוב מספיק כדי לשמוע.