אימות דבר אלוהים בכוח, באותות ובמופתים בקרב כל העמים

יש אמת שחייבת להיות מושרשת היטב בלבו של כל משרת של האלוהים המתייחס ברצינות למשימה של מלכות האלוהים: כאשר האלוהים שולח את דברו, הוא שולח איתו את כוחו. שני הדברים האלה אינם נפרדים. הם אינם באים בזה אחר זה, תחילה דבר האלוהים, ואולי הכוח רק מאוחר יותר אם התנאים יאפשרו. הם נעים יחד. הם תמיד נעו יחד. והם ימשיכו לנוע יחד בכל מקום שבו עבדי האלוהים נאמנים להכריז את מה שהוא נתן להם.

אל העברים ב':4 מאשר זאת: "וְהָאֱלֹהִים הֵעִיד עֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְנִפְלָאוֹת שׁוֹנוֹת וּבְמַתְּנוֹת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כִּרְצוֹנוֹ." שימו לב לביטוי "כרצונו". האותות והמופתים אינם פרי הכריזמה של המשרת או החום הרגשי של הקהל. הם באים לפי רצון האלוהים, כאשר הוא מאשר את דבר האלוהים המוכרז. תפקידו של המשרת הוא להיות נאמן, והאישור הוא באחריותו של האלוהים.

זהו העיקרון המדויק העומד מאחורי כל התרחבות אמיתית של שירות. כאשר רוח הקודש מוביל שירות אל שטח חדש, שטח שהוא חדש עבור אותו שירות, האותות והמופתים מאשרים את הדבר הנלמד. גילוי כוחו של אלוהים הוא הגורם המשכנע שמביא את העדים להאמין בהוראה. פיליפוס עשה אותות ומופתים רבים בשומרון, והאנשים שמו לב למה שהטיף משום ששמעו וראו את הניסים שעשה (מעשי השליחים 8:5-7).

אם כן, אם אלוהים פותח דלתות כדי שדבר האלוהים יגיע לשפות שונות ולעמים שונים, עלינו לצפות שהוא גם יגלה את כוחו. הציפייה לאותות ולנסים אינה יומרה, היא אמונה. היא התאמה לדפוס שאלוהים קבע בכל כתבי הקודש. מרקוס 16:20 אומר שהתלמידים "הכריזו בכל מקום, והאדון פעל עמהם ואישר את הדבר באותות שבאו אחריו." האדון פעל עמהם. זהו יחסי הברית בין משרת האלוהים לבין אדונו.

עכשיו נבחן מה פירוש הדבר הלכה למעשה. אם דבר האלוהים יוצא אל עמים שמעולם לא שמעו את הבשורה בשפתם שלהם, כוחו של אלוהים ילווה את דברו. אם דבר האלוהים מתורגם ומופץ באמצעות טכנולוגיה, אלוהים אינו מוגבל על ידי האמצעי. 2 טימותיאוס 2:9 מכריז: "דבר האלוהים אינו אסור בכבלים". הוא אינו כבול בגבולות גאוגרפיה, בשפה, בהתנגדות פוליטית או ברדיפה. הוא יגשים את אשר אלוהים התכוון אליו.

מתי 24:14 מציג בפנינו את ההיקף המלא: "וְנִקְרָאָה בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת הַזֹּאת בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הַגּוֹיִם, וְאָז יָבוֹא הַקֵּץ." זו אינה אפשרות נבואית רחוקה. זו משימה פעילה ומתמשכת, שכל משרתי הבשורה לוקחים בה חלק. כל דרשה נאמנה שנישאת, כל מדריך לימוד שמתורגם וכל נפש שהופכת לתלמידה הם תרומה להתגשמותו של דבר האלוהים.

כוונת האב בהתעוררות הזאת של אחרית הימים היא להציג לעין כול הדגמה של המשיח בבשר ודם. הוא מקים את גוף המשיח, גוף שבו כל אבר משמש כלי בידיו. משמעות הדבר היא שהציפייה לאותות, למופתים ולנסים אינה שמורה למעט שירותים רוחניים בולטים. היא שייכת לכל אבר בגוף המשיח שהולך במידה שנתן לו אלוהים, מבשר בנאמנות את דבר האלוהים ובוטח באלוהים שיאשר אותו.

תהילים ב׳ 8 היא הבטחה שכל משרת צריך לשאת עמו: "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ." הגויים זמינים. הנחלה אמיתית. אך היא דורשת לשאול, להאמין וללכת. היא דורשת משרתים המבינים את מעמדם ומוכנים לפעול באמונה, מתוך ציפייה שהאלוהים יעשה את אשר הבטיח.

דבר האלוהים לא ישוב ריקם. הכוח ילווה את הדבר. האותות יאשרו את ההוראה. זו התבנית. זו ההבטחה. לכו בה בלי להתנצל.