פרק 4

לאחרונה חלמתי חלום שבו ייעצתי למישהו בנוגע לדרך החשיבה שלו. בחלום אמרתי לאותו אדם: "אתה לא חושב כפי שאלוהים חושב." היו דרכי חשיבה מסוימות שהצלחתי להדריך אותו בהן. עם זאת, אני אכן מאמין שהחלום הזה נוגע גם לגוף המשיח. נראה שבקהילה של ימינו, בני האלוהים פשוט אינם חושבים כמו אלוהים.

ברור שרבים מאלה העוסקים בשירות, ובכללם המנהיגות, אינם מבינים את המסר במלואו, או שלא אימצו אותו עד תום. לכן יש צורך להחדיר אותו בהדרגה, מעט אחר מעט, אל לב האנשים, ובמיוחד אל לב המנהיגות. המסלולים המהירים נותנים לי את היכולת לעשות זאת.

הגענו לעת שבה מנהיגים צריכים להחליט אם הם מוכנים להקריב למען האנשים שהם מובילים, או שהם מנהיגים בתואר בלבד. העם צריך להחליט אם הוא באמת רוצה להכיר את סודות האלוהים. מורי כתבי הקודש נהנו ממיטב דבר האלוהים. התמלאנו בסודותיו ובאמרותיו העמוקות. עם זאת, הרבה לימוד גרם לחלקנו להיות שאננים ואדישים לדרכי האדון. אולי אתם חושבים שיש לכם את זה, אבל אין לכם. לא הגענו לרמה של מה שכבר קיבלנו. אנחנו לא הולכים באופן עקבי ברוח הקודש ועוזבים כל הבלים ותאוות. אנחנו לא מסוגלים לדבר אל ההר ולדעת בוודאות שהוא יזוז. למה? כי אנחנו לא נתונים לגמרי לדבר האלוהים שקיבלנו. אנחנו עדיין קשורים יותר מדי לעולם הזה ולעצמנו.

ישוע אמר שתלמידיו חייבים תחילה להתכחש לעצמם. זה דבר שאיננו מוכנים לעשות עד הסוף. אמנם אנו מוותרים על דברים מסוימים שאין כדאי לנו להיאחז בהם, אך דברים ודרכים מסוימים עדיין הם חלק גדול מאיתנו. דברי העולם הזה מושכים מדי וגורמים לנו להתפקר. תמצית מכתבי הקודש:

יעקב 1:8 - איש כפול לב אינו יציב בכל דרכיו. כפילות לב

כשילדינו נקלעים לצרה, אנחנו הראשונים לרוץ אל האלוהים לעזרה. עם זאת, איננו דורשים מהילדים שבביתנו עצמו לכבד דברים הקשורים לאלוהים. הם גרים אצלנו, אנחנו דואגים להם, ובכל זאת איננו דורשים מהם לכבד את העובדה שאנחנו בני אלוהים. התירוץ הוא: "הם כבר גדולים" או "הם מבוגרים מספיק כדי להחליט בעצמם בנוגע לאלוהים". ייתכן שזה נכון. ייתכן שהם בוגרים או בגיל שבו אפשר לקבל החלטה כזאת, אבל אם אתה מקור פרנסתם, ו/או שהם גרים בביתך, אתה מחויב לדרוש מהם לכבד ולהוקיר את אלוהיך.

הבן האובד עזב את הבית כדי לעשות את מה שרצה. הוא כיבד את אביו יותר מדי מכדי לחיות כך בעודו מתגורר בבית אביו. אבל אנחנו איבדנו את הכבוד הזה. אנחנו נשארים בבית, אף שאנחנו יודעים שמחשבותינו שקועות בדברים ארציים.

בני האלוהים דוחפים ותומכים בילדיהם במרדף אחר קריירה והישגים ארציים, אך אינם מקדישים מחשבה למקומם הרוחני. הילדים אינם מעודדים באותה מידה לרדוף אחר קדושה ואחר רצון האלוהים לחייהם. שאיפות אלה נחשבות מיושנות ומיותרות בקרב רבים מבני אחרית הימים.

רומים ⁦8:3-9⁩

3 כי מה שלא יכלה התורה לעשות הנחלשה על יד הבשר עשה האלהים בשלחו את בנו בתואר בשר החטא ובעד החטא וירשיע את החטא בבשר׃

4 למען תמלא חקת התורה בנו המתהלכים בלא כבשר כי אם לפי הרוח׃

5 כי אשר המה לבשר בעניני הבשר יחשבו ואשר לרוח בעניני הרוח יחשבו׃

6 כי מחשבת הבשר היא המות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום׃

7 יען מחשבת הבשר רק שנאת אלהים היא באשר לא תשתעבד לתורת האלהים ואף איננה יכולה׃

8 ואשר המה בבשר לא יוכלו להיות רצוים לאלהים׃

9 ואתם אינכם בבשר כי אם ברוח אם אמנם רוח האלהים שכן בקרבכם כי מי שאין בו רוח המשיח איננו שלו׃

הגיע הזמן שבני האלוהים יתמודדו עם האמת על כישלוננו ללכת בקדושה בכל יום, כל היום. כאשר האדון יצר את הבנים, הוא לא השאיר דבר ליד המקרה. על פי הכתוב, מטרתו של האלוהים הייתה שצדקת התורה תתמלא בנו. ישראל קיבלו את ההזדמנות שלהם לחיות על פי התורה, אך נכשלו, כפי שהאלוהים ידע שיקרה. לכן נתן להם קורבנות וחוקים לכפר על חטאיהם. אך לא כך הדבר עם הבנים. הוא נתן לנו משהו יקר הרבה יותר: קיבלנו את דעת המשיח. הציווי היה שנהיה רוחניים במחשבתנו, כי בכך יש חיים ושלום. הדרך היחידה להשיג זאת היא להסכים עם רוח הקודש השוכן בנו. זו דעת המשיח. זו דעתו של האדם החדש. כתבי הקודש מורים לנו לא להסתכל על אף אדם על פי הבשר. במילים אחרות, המראה החיצוני שאנו יכולים לראות הוא אדם חדש. הוא אינו האדם הטבעי שהכרנו בעבר בבשר. זהו אדם חדש החי בגוף, והוא גם האחד שאנו חיים בו. האדם החדש הזה הוא המשיח, ודעתו היא שאנו יכולים לחיות על פיה. בו אנו חיים, נעים וקיימים. זה עיקר הבשורה. דעתו היא דעתנו. אנו אחד עמו. אנו יכולים לחשוב ולהרגיש כמוהו.

הרצון שלנו לרצות את האב הוא מחשבת רוח המשיח. ההעדפה שלנו את הקדושה היא השפעת מחשבתו על נפשנו. אם כך, כיצד אנו יכולים לתת מקום לחטא, להרהר בו ואפילו לבצע אותו? אנו יודעים שבעלי המחשבה הבשרית (אלה החיים בבשר) אינם יכולים לרצות את האלוהים. בלי השפעת הרוח אי אפשר באמת לרצות את האדון. אך יש לנו את מחשבת הרוח. כיצד אנו נלכדים בקלות כזו בחטא ובעוונות? הבה נניח לכתבי הקודש לדבר בעד עצמם.

יעקב 1:8 אומר: “איש אשר חלק לבו הפכפך הוא בכל דרכיו׃” עיינתי היטב בפסוק הזה ובמשמעות המונח "דו-דעתי". המילים היווניות בקטע הזה פירושן "בעל שתי רוחות", דו-לבביות, או בעל שתי דעות.

מתי ⁦6:24⁩

אין אדם יכול לעבוד שני אדונים, כי או שישנא את האחד ויאהב את השני, או שידבק באחד ויבוז לשני. אינכם יכולים לעבוד את האלוהים ואת הממון. כפילות לב היא האויב של האמונה. היא יוצרת מיקוד כפול: האחד ביראת אלוהים והאחר בענייני העולם הזה. מחשבה אחת מאמינה ומחשבה אחת אינה מאמינה. זוהי בבירור הנפש העורכת הערכה אחרת של תפקידו של האלוהים בעניין.

כפילות לב מובילה להונאה, והונאה מהסוג הגרוע ביותר. זהו מצב שבו אתה מחזיק ברגש מסוים אך פועל כאילו אתה מונע על ידי רגש אחר. לדוגמה, ייתכן שתבקש מאלוהים לעשות דבר שאין ביכולתך לעשות, אך אתה באמת זקוק לכך שהוא יעשה אותו. ברגע שביקשת, ההצהרה שלך היא שהעניין בידיו ושאתה בוטח בו. אבל האמת היא שאינך בטוח ואינך מאמין שהוא יעשה את מה שביקשת. זוהי כפילות לב. כשאתה מדבר עם אנשים על העניין, ייתכן שתאמר שאתה בוטח באלוהים; אך האמת היא שרגשותיך הפוכים לחלוטין.

יעקב ⁦4:8⁩

8 קרבו לאלהים ויקרב אליכם רחצו ידיכם החטאים טהרו לבבכם חלוקי הלבב׃

הדרך היחידה להיחלץ ממצב זה היא לטהר את לבבך! מצב זה עומד בניגוד לאלוהים, לדרכו ולדברו. אינך בהסכמה עם אביך, או שאינך בוטח בו באמת. אתה רק מרמה את עצמך כשאתה מצהיר על אמונה באדון, בעוד שבפועל אין לך אמונה.

החטא וההפקרות הם אויביך. טהר את עצמך מרוח ההפקרות הרודפת אחר דברי העולם. שחרר את עצמך ממלכודת החטא. תן לעינך להיות תמימה. הזכר לעצמך שאתה אכן בן אלוהים. אל תאהב את העולם הזה ואת הדברים שבו; ויהיה לך ביטחון בישועתך ובמושיעך.