הספירלה היורדת: כיצד העיוורון הרוחני מתפתח צעד אחר צעד

ההבנה שעיוורון רוחני מתפתח בהדרגה, בשלבים, היא אחת התובנות החשובות ביותר שיכולות להיות למאמין, משום שפירושה שיש לאורך הדרך נקודות שאפשר לזהות, ובהן אפשר לעצור את התהליך. פרק א' באיגרת אל הרומאים נותן לנו מפה מפורטת להפליא של האופן שבו ספירלת הירידה הזו מתפתחת, וכדאי לעבור על כל שלב בקפידה, כדי שנוכל לזהות היכן אנו נמצאים ומה יהיה הצעד הבא אם לא נשנה כיוון.

ההתקדמות באיגרת אל הרומים א' אינה מתארת אנשים שמעולם לא הכירו את אלוהים. היא מתחילה באנשים שכן הכירו אותו, שהייתה להם הכרה חווייתית אמיתית באלוהים החי. אל הרומים א':19-20 מבהיר זאת: "כִּי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לָדַעַת עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה זֹאת לָהֶם. כִּי מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם, מַה שֶּׁאֵינוֹ נִרְאֶה בּוֹ נִרְאֶה בְּבֵרוּר וּמוּבָן מִתּוֹךְ הַנִּבְרָאִים, הוּא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֶאֱלֹהוּתוֹ, וְלָכֵן אֵין לָהֶם תֵּרוּץ." זו אינה ידיעה תיאורטית. זהו סוג הידיעה הנובע ממפגש, מחוויה, מהתחושה שאין לטעות בה של נוכחותו ומציאותו של אלוהים.

זוהי נקודת פתיחה קריטית, משום שהיא מבהירה שעיוורון רוחני אינו בעיקרו בעיה של אנשים שאינם מאמינים. זוהי בעיה של אנשים שחוו מפגשים אמיתיים עם אלוהים. אי אפשר להתרחק ממקום שמעולם לא היינו בו. עצם העובדה שהספירלה היורדת מתחילה בהכרות אמיתית עם אלוהים מלמדת שהאנשים שנמצאים בסכנה הגדולה ביותר הם אלה שחוו באמת את מציאותו.

שלב ראשון: קבלת המשיח כמושיע תוך דחיית אדנותו

נקודת המפנה הקריטית הראשונה בספירלה היורדת מתרחשת ברגע שנוצרים רבים לא היו מזהים כלל כמסוכן. זהו הרגע שבו אדם מקבל את ההטבות שבישועת המשיח, ובה בעת מסרב בשקט לסמכות אדנותו עליו. בדרך כלל זו אינה החלטה מודעת ומכוונת. היא כמעט אף פעם לא נשמעת כמו: "אני רוצה להיוושע, אבל אני לא רוצה שאלוהים יגיד לי מה לעשות." הדבר עדין הרבה יותר מזה.

זה עשוי להיראות כמו אדם שמתפלל תפילת ישועה ומתכוון לכל מילה באותו רגע, אך מעולם לא מסר באמת את השלטון בחייו לאלוהים. הוא רוצה מחילה על חטאיו. הוא רוצה חיי עולם. הוא רוצה את השלווה והנחמה שבאות מהידיעה שאלוהים לצדו. אבל כשמגיעים להחלטות המעשיות של חיי היומיום: הקריירה, מערכות היחסים, הכספים, ההרגלים, הוא מתכוון להמשיך להיות זה ששולט. הוא יתייעץ עם אלוהים, בוודאי. הוא יתפלל על דברים. אבל הסמכות העליונה בחייו היא עדיין הוא עצמו.

עמדה זו אינה מולידה השלכות גלויות ומיידיות. האדם יכול להמשיך להגיע לקהילה, לשרת בתפקידי שירות ולחוות רגעים אמיתיים של נוכחותו של אלוהים. אך מתחת לפני השטח מתרחשת בלייה איטית. הלב שלא נכנע במלואו לאדנותו של אלוהים הוא לב שהופך בהדרגה לסמכות לעצמו.

השלב השני: חוסר הכרת תודה

כפי שמתואר באגרת אל הרומים א' 21, השלב הבא בספירלה הוא כפיות טובה. כאשר האדם אינו מוסר עד תום את האדנות על חייו, הלב מתחיל לייחס לעצמו את הקרדיט על מה שאלוהים עשה. הברכות הופכות לדבר שמצפים לו, במקום להתקבל בהודיה. תפילות שנענו הופכות לראיה לאמונתו של האדם עצמו, ולא למתנות מאלוהים נדיב. הקשר עם אלוהים מתחיל לעבור ממצב של תלות והודיה למצב של עסקה וזכאות.

חוסר הכרת תודה הוא עדין, אך השפעותיו הרסניות. הוא סוגר את הלב בפני הזרימה הרציפה של החסד, הנובעת מהכרה בצורך שלנו באלוהים. לב אסיר תודה הוא לב פתוח. לב חסר תודה הוא לב שנסגר לאט לאט, כמו אגרוף המתהדק סביב מה שהלב מאמין שהרוויח.

השלב השלישי: הרהורי הבל

משעה שחוסר ההודיה השתרש, השלב הבא בא כמעט בהכרח. הלב, שאינו מעוגן עוד בהודיה אמיתית ובתלות באלוהים, מתחיל לבנות לעצמו מציאות משלו. אלה "מחשבות הבל" שבאל הרומאים א':21. הן אינן בהכרח דרמטיות או חטאיות באופן גלוי. הן פשוט סיפורים פנימיים המנותקים מן האמת.

לאדם בשלב הזה יש סיפור שהוא מספר לעצמו על מי הוא, מה מגיע לו, מה אלוהים רוצה עבורו ומדוע הדברים הם כפי שהם. הסיפורים האלה משרתים את האגו. הם מציגים את האדם כגיבור או כקורבן, ולעולם לא כמי שאולי צריך לעשות תשובה או להשתנות. הם מסבירים הצידה כל עדות שסותרת את הנרטיב. הם גורמים לאדם להרגיש מוצדק בעמדתו הנוכחית, יהיה אשר יהיה מראָהּ בפועל.

שלב רביעי: לב חשוך לחלוטין

השלב האחרון בתהליך הוא מה שאיגרת אל הרומים א':21 מכנה לב חשוך. זהו היעד שאליו בנו כל השלבים הקודמים. בנקודה זו, יכולתו של האדם לקבל אמת נפגעה עד כדי כך שהוא באמת אינו מסוגל לראות את מה שמונח לפניו. התפיסה הרוחנית שלו פורקה באופן שיטתי על ידי הבחירות שנעשו בכל אחד מהשלבים הקודמים.

חשוב מאוד להבין שהתהליך הזה אינו עוסק בחטאים בודדים ואינו עוסק באובדן הישועה. אדם יכול להיכשל, ליפול בחטא, לשוב בתשובה ולהיות משוקם מבלי להיכנס לספירלה היורדת הזו. הספירלה עוסקת בעמדה מתמשכת של הלב: דחייה עקבית ומתמדת של סמכות אלוהים, תוך ניסיון להמשיך ליהנות מהטבות חסדו. זהו ההבדל בין אדם שחוטא ויודע שחטא לבין אדם שחוטא ובנה לעצמו תיאולוגיה האומרת לו שלא חטא.

השלב האחרון בהתקדמות הזו הוא מה שרומים א׳ 21 מכנה לב חשוך. זהו היעד שאליו הובילו כל השלבים הקודמים. בשלב זה יכולתו של האדם לקבל את האמת נפגעה עד כדי כך, שהוא באמת אינו מסוגל לראות את מה שלפניו. הבנתו הרוחנית פורקה באופן שיטתי על ידי הבחירות שנעשו בכל אחד מהשלבים הקודמים.

חשוב מאוד להבין שהתהליך הזה אינו עוסק בחטאים בודדים או באובדן הישועה. אדם יכול להיכשל, ליפול בחטא, לחזור בתשובה ולהיות מושב למקומו מבלי שייכנס לספירלה היורדת הזו. הספירלה עוסקת בעמדת לב מתמשכת, בדחייה עקבית ומתמדת של סמכות אלוהים, תוך ניסיון לשמור על ההטבות של חסדו. זהו ההבדל בין אדם שחוטא ויודע שחטא לבין אדם שחוטא ובנה לעצמו תיאולוגיה שאומרת לו שלא חטא.