ניווט במלכות האלוהים: הבנה שלכל משרת ולכל שירות יש מידה שהוקצבה מאת האלוהים

כל אדם שאלוהים קרא לו לשירות קיבל מידה. זו אינה הצעה או אפשרות רוחנית, אלא מציאות של מלכות האלוהים. האיגרת אל הרומים 12:3 אומרת: “כי על פי החסד הנתן לי אמר אני לכל איש ואיש מכם לבלתי רום לבבו למעלה מן הראוי כי אם יהי צנוע במחשבותיו כפי מדת האמונה אשר חלק לו האלהים׃” והאיגרת אל האפסיים 4:7 מאשרת זאת: "אך לכל אחד מאיתנו ניתן חסד לפי מידת מתנת המשיח."

משמעות הדבר היא שהשירות שלך אינו קנבס ריק שבו מותר לך לצייר כל מה שתרצה. אלוהים כבר שרטט את הקווים. הוא כבר קבע את ההיקף, את הטווח, את האנשים ואת המטרה. האחריות שלך אינה להמציא את השירות שלך, אלא לגלות את המידה שהוא כבר הקצה וללכת בתוכה.

והנה מה שמשרתים רבים אינם מביאים בחשבון: לא רק לאדם הפרטי יש מידה. גם לשירות כולו יש מידה. המנהיגים נמשחו כדי לפעול במידות המסוימות שלהם. כמו בימי משה, חלקם היו שרי אלפים, ואחרים היו שרי עשרות. כל אחד מאברי גוף המשיח קיבל מידה בנוגע לאנשים שאליהם יגיע ולמתנה של המשיח שתפעל דרכו. חבל מאוד לא לאפשר למלוא המידה של אותה מתנה לפעול בארץ. הדבר לא יהיה רצוי בעיני האב, והוא בהחלט יגרור אחריו עונש.

זהו עניין חמור. כאשר משרת פועל מחוץ למידתו ומנסה לעשות את מה שאלוהים לא הטיל עליו, המשיחה אינה מלווה אותו.

וכאשר משרת מסרב למלא עד תומה את המידה שנתן לו האלוהים, הוא משאיר חלק ממשימת מלכות האלוהים שלא מולא. שני הקצוות מסוכנים.

אז מה זה אומר לדעת את המידה שלך? זה אומר להבין את היקף האנשים שאליהם נקראת להגיע. זה אומר להכיר במתנה הספציפית של המשיח הפועלת דרכך. זה אומר לדעת את התחום הרוחני שאלוהים הפקיד בידיך, ולא לבזבז את האנרגיה שלך ברדיפה אחר המשימה של מישהו אחר תוך הזנחת המשימה שלך.

השליח פאולוס הבין זאת. בקורינתים ב' 10:13 הוא כתב: "אבל אנחנו לא נתהלל מעבר למידתנו, אלא לפי מידת התחום שחילק לנו האלוהים, מידה המגיעה עד אליכם." פאולוס לא התהלל מעבר למה שהאלוהים נתן לו. הוא פעל בתוך מידתו, והתוצאות היו יוצאות דופן.

זו גם הסיבה שקורינתים א' 12:11 חשוב כל כך: "אולם את כל אלה פועל הרוח האחד והיחיד, המחלק לכל אחד ואחד לחוד כרצונו." רוח הקודש הוא זה שקובע את החלוקה. הוא אינו מחלק מתנות ומידות על פי פופולריות, ותק או שאיפות אנושיות. הוא מחלק כרצונו. זה אמור לעורר בכל משרת באלוהים הן ענווה והן ביטחון: ענווה, משום שלא קנית את המידה שלך בזכות מעשיך, וביטחון, משום שמה שאלוהים הקצה לך, בכוונתו לתמוך בו.

הבעיה היא שרוב המשרתים מעולם לא ישבו באמת לפני האלוהים ושאלו: "מהי מידתי?" ייתכן שהם מכירים את התואר שלהם, את תפקידם או את השתייכותם לקהילה מסוימת. אבל הכרת המידה שלך עמוקה יותר מכל אלה. היא דורשת מפגש כן עם רוח הקודש, נכונות לשמוע את מה שהוא אומר גם אם המידה קטנה או גדולה ממה שדמיינת, ומחויבות לפעול בתוך הגבולות שהוא מגלה.

להתמלא בכל מלוא האלוהים, ללכת באמת ברוח, פירושו לאפשר לרוח הקודש למלא כל היבט של הווייתך: את נפשך בתכונותיו של האלוהים, את דעתך במחשבותיו של האלוהים, ואת גופך ברצונותיו של האלוהים. אילו אימצו המנהיגים את האמת הזאת, הם היו מגיעים לסיפוק ולמילוי. אך מנהיגים רבים, וכמותם גם קדושים, אינם מאפשרים לעצמם לחוות את מלוא האלוהים. הם לעולם אינם מתמסרים באמת ובשלמות לרעיון של הליכה ברוח, ולכן נגזל מהם הסיכוי להכיר אי פעם את עוצמתה. אל תאפשר שזו תהיה עדותך. הכר את המידה שלך. לך בה במלואה. וסמוך על רוח הקודש שינווט את השאר.