פרק 2

אמצו את החסד. מושג הישועה הוא באמת פלא. גיליתי שכוונת האדון לגבי הבשורה חמקה מרוב הקהילה. השאלה היא האם הקהילה באמת יודעת מהי הבשורה? מקובל אצל רבים לחשוב על מותו, קבורתו ותחיית המתים של ישוע המשיח, אבל הבשורה מגיעה הרבה מעבר לכך.

לפני שנעמיק בהתגלות שאלוהים נתן, חשוב לי לומר שאלוהינו הוא אלוהים מעורר יראה. אין איש ואין דבר שאפשר להשוות להדר גדולתו ולעוצמתו. חוכמתו רחוקה מאוד מההיגיון האנושי. הוא אינו אלוהים שאפשר לשבת ולפענח אותו. הוא באמת פלא מעורר יראה.

זהו לבו ודעתו של האב, שנראה מהי הבשורה באמת. פעם נהגתי לומר שעלינו להסתכל על הישועה מנקודת מבטו של אלוהים; אולם האב תיקן אותי. הוא אמר לי: "אין נקודת מבט אחרת על הישועה. הישועה היא חיי המשיח בבשר, אך ביחס לנפש, יש לראות את הבשר כמת." זו אמירה עמוקה. אבל פירושה פשוט הוא שהגוף לא רק שייך לאלוהים, אלא נועד לשימושו. אסור שהנפש שלנו תשתמש בו כדי לספק תאוות אסורות ורצונות פסולים, או כדי לרדוף אחר דברי העולם הזה. פירוש הדבר גם שאין לנו לגזול את סמכותה של רוח הקודש בהנהגת הבשר. האב רוצה שיהיה ידוע כי הוא אינו מזדהה עם שום דעה או נקודת מבט על כתבי הקודש שאינן מתאימות לדבר האלוהים. אין זה משנה כמה זמן שירתנו את אמונותינו שלנו; אם הן אינן תואמות את האמת, אלוהים אינו מעשי השליחים 20:24: "אך דבר מכל אלה אינו מזיז אותי, ואיני רואה את נפשי יקרה לי, כדי שאסיים את מרוצתי בשמחה, ואת השירות אשר קיבלתי מאת האדון ישוע, להעיד על בשורת חסד האלוהים."

אמצו את החסד אמצו את החסד 8

להתייחס אליהם. למרבה הצער, יש רבים מבין הרועים והמטיפים ששירתו במשך שנים רבות, בשם האלוהים, את הדוקטרינות והמסורות הכוזבות שלהם עצמם. יש זרמים רבים המפלגים את הקהילה, ובכל זאת יש אמת אחת בלבד. אל לנו להתנפח מגאוות לבנו. כתבי הקודש מפרשים את עצמם. האלוהים לעולם לא יגלה ידע שמחוץ לדברו. לאור זאת, עלינו לחפש בתוך דבר האלוהים כדי לראות מה הוא קובע כמושג הישועה.

מבט נוסף על ישועה

אלוהים הכריז בדבר האלוהים שכל הדברים נבראו על ידו ולמענו. אם כן, קדושים, זה כולל גם את הבשר. משאלת האב היא להשתמש בגופינו להנאתו ולכבודו. הוא נברא למענו.

גלטים ⁦2:20⁩

נצלבתי עם המשיח, ובכל זאת אני חי; אך לא אני, כי המשיח חי בי. והחיים שאני חי עתה בבשר, אני חי באמונת בן האלוהים, אשר אהב אותי ונתן את עצמו בעבורי. עד כה, ייתכן שכבר חזרנו אל הקטע הזה בכתבי הקודש אלף פעמים, ועם זאת חשיבותו נותרה בעינה. בו פאולוס מסביר את מושג הישועה. התבוננו בדבריו:

עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי:

פשטנו את האדם הישן עם מעשיו. נפשנו הוצאה אל מחוץ לגוף כדי ששניהם ימותו. אדם נעשה לנפש חיה. פירוש הדבר הוא פשוט שגופו נתן לנפשו ביטוי כאן על האדמה. נפשו טעמה חיים משום שהיה לה גוף לחיות דרכו. עם זאת, יעקב מודיע לנו שהגוף בלי הרוח מת. לכן, כל מה שהיינו נצלב בעת הישועה (הן האדם הפנימי והן האדם החיצוני). האדם ההוא שהיה חי בעבר מת מוות אמיתי. הנפש הוצאה מן הבשר ולא תשוב אליו לעולם.

אני חושב שעלינו להבין כיצד המוות הזה קשור לנפש. לוקס 17:33: כל המבקש להציל את נפשו יאבד אותה, וכל אשר יאבד את נפשו יחייה אותה.

יוחנן ⁦12:25⁩

האהב את נפשו יאבדנה והשנא את נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃

אִמצו את החסד 9

שני הפסוקים הללו מצביעים על אובדן חיינו מאדם הראשון בשעת הישועה. אכן, האדם הישן מת (גוף החטא ההוא), אך כך גם הנפש. ובכל זאת, הנפש הוטבלה אל מותו (של ישוע). זוהי שמירת חייו של אדם. הנפש נשמרת ומוגנת על ידי הטבילה ברוח הקודש. היא מאוחדת עם רוח האלוהים, ולכן היא נעשית חדשה ושייכת לאלוהים. היא בריאה חדשה. הדברים הישנים עברו והנה הכול נעשה חדש, והכול מאת האלוהים (קורינתים ב' 5:17-18). אף על פי כן אני חי;

בנקודה זו הנפש מוחית מחדש בכך שהיא מוצבת ברוח. כעת הנפש באה לידי ביטוי דרך הרוח. כתבי הקודש מציגים זאת היטב; “כי בו אנחנו חיים ומתנועעים וקימים כאשר גם מקצת משורריכם אמרו אף ילידיו אנחנו׃” (מעשי השליחים ⁦17:28⁩). "ולא אני". אני חושב שזהו אחד ההיבטים החשובים ביותר בכתוב הזה. הוא מצביע על כך שהנפש לעולם אינה מוצבת שוב בבשר. לכן אין לנפש זכות לחיות בתוך הבשר ודרכו. החיים שהנפש השיגה הם מן הרוח. כך נקבעת נקודת המבט של הישועה.

אין דבר שעלינו להחליט לעשות בבשר ללא הדרכת האב. רומיים 8:14: כִּי כָּל הַמּוּנְהָגִים בְּרוּחַ אֱלֹהִים הֵם בְּנֵי אֱלֹהִים. אלוהים אינו מכיר כבן באדם החי חיים הנוגדים את הנהגתו. רק כשאנו נכנעים להנהגת המשיח בתוכנו, נפשנו תיוושע.

המשיח חייב לחיות חיים שלמים דרך גופנו, ללא הפרעה של תוכניות או החלטות הנובעות מהנפש. בני האלוהים חייבים לקבל באמת את המציאות שהם מתו ברגע הישועה. אולם הסיבה שהם קמו לתחייה היא כדי שתינתן למשיח ההזדמנות לחיות דרך הבשר.

כל הלך מחשבה המרמז שיש לנו סמכות על חיינו הוא מן השטן, משום שכל מה שאנחנו הוא מאת האלוהים ונועד לשימושו. “כי במחיר נקניתם על כן כבדו את האלהים בגופכם וברוחכם אשר לאלהים המה׃” (קורינתים א ⁦6:20⁩).

לכן אסור שתהיה לנו מטרה, תקווה, חלום, סדר יום, כוונה או תוכנית לחיינו שהם ריקים מרצונו של המשיח עבורנו. ישוע חייב להיות זה שחי דרך הבשר. זוהי אחריותה של הנפש

אמצו את החסד אמצו את החסד 10

להפוך לעבד בטל, שאינו חסר דבר. כאן המקום הנכון להגדיר את המילים "חסר" ו"פריצות" (באנגלית: want ו-wantonness). נתבונן תחילה במילה "פריצות" (wantonness): פירושה פשוט זימה, זוהמה וטומאה, תשוקות אסורות ותאוות עולמיות של הבשר.

כאשר מגדירים את המושג מחסור בהקשר של הברית החדשה, הוא עומד בסתירה גמורה להסתפקות. מבחינת הקהילה, מחסור הוא ביטוי של חוסר הסתפקות. הוא גילוי של חמדנות. התבוננו בקטעים הבאים.

פיליפים ⁦4:11-13⁩

11 ולא ממחסור אדבר כן כי למדתי להסתפק במה שיש לי׃

12 ידעתי לענות אף ידעתי להותיר מחנך אני בכל ענין ואופן הן לשבע הן לרעב הן להותיר הן לחסר׃

13 הכול אני יכול במשיח המחזק אותי. אני חושב שפסוק זה מכתבי הקודש הוא הגדרה נפלאה של סיפוק. עם זאת, זוהי גישה שהקהילה ורוב מנהיגיה מתרחקים ממנה. כעת, המילה "מחסור" מבטאת גם חוסר, דבר המרמז על חלל ריק שהאלוהים לא היה יכול למלא בתוך מצב גשמי שפל.

אך הבה לא נאבד את ראיית הנושא שעליו אנו מדברים כאן. תוכנית הגאולה והישועה של האדון אינה כוללת אפשרויות עולמיות. התאווה לדברי העולם הזה מרמזת שכוח רוח הקודש השוכן בתוכנו משאיר אותנו חסרים או נזקקים באופן מביש. אילו היה הדבר נכון, ההליכה ברוח הייתה מלאה ייסורים ולחץ. המחסור הוא הכחשה לכך שרוח האלוהים היא המנחם, כפי שישוע הכריז עליה. עדותו של פאולוס היא שאנו יכולים לעשות הכול באמצעות המשיח, אשר לא רק חי בתוכנו, אלא גם מחזק אותנו לעמוד במחסור וגם בשפע, בשובע וגם ברעב. זוהי צדקת האלוהים המתבטאת בתורת ההסתפקות במה שיש.

עם זאת, פאולוס רצה לוודא שתימותיאוס יעמוד איתן בעניין זה בתקופת שירותו כרועה הקהילה בכרתים. הוא ידע שיהיו פילוסופים ומטיפים נוכלים שיתנגדו לתורות שלימד אדוננו ישוע המשיח. לכן כתב לתימותיאוס כך…

טימותיאוס א ⁦6:3-5⁩

3 אִם מִישֶׁהוּ מְלַמֵּד תּוֹרָה אַחֶרֶת וְאֵינוֹ מַסְכִּים לְדִבְרִים הַבְּרִיאִים, דִּבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, וְלַתּוֹרָה הַמַּתְאִימָה לְיִרְאַת הָאֱלוֹהִים; אֵין זֶה מְשַׁנֶּה שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה הַמְעַוְּתִים אֶת תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ. הָאֱמֶת לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁתַּנֶּה.

אמצו את החסד 11

פאולוס ממשיך ואומר: אדם כזה, שחושב את עצמו לחכם…

4 הוא מתנשא וגאה, אינו יודע דבר, אלא חולני בשאלות ובמריבות על מילים, שמהן באים קנאה, מריבה, גידופים וחשדות רעים,

5 ויכוחים מעוותים של אנשים בעלי מחשבה מושחתת, שהאמת חסרה להם, החושבים שהרווח הוא יראת אלוהים: התרחק מאלה. בכל מקום שיש הוראה המציגה רווח עולמי כהוכחה ליראת האלוהים או כמוקד שלה, התרחק ממנה. זהו דבר קשה לקהילה של ימינו, ששקועה ברדיפת רווח. כמעט כל מסר מצביע על רכוש עולמי ו/או על כבוד שווא מסוג כלשהו.

טימותיאוס א' 6:6 אולם יראת האלוהים עם הסתפקות היא רווח גדול.

זהו דבר הצדקה. להיות שבע רצון בכל מצב שבו אדם מוצא את עצמו פירושו לחיות בנחמתו של רוח הקודש. שלום רוח הקודש אינו מאוים על ידי מצבים או נסיבות. שמחת רוח הקודש אינה פוחתת בגלל יחסים מתוחים, וצדקת רוח הקודש אינה נמדדת לפי מעמד חברתי וכלכלי. זוהי קדושה, ואין לה תחליף.

טימותיאוס א ⁦6:7-8⁩

7 כי לא הבאנו מאומה לעולם בידוע שגם לא נוכל להוציא ממנו מאומה׃

8 וּכְשֶׁיֵּשׁ לָנוּ מָזוֹן וּכְסוּת, נִסְתַּפֵּק בָּהֶם. הַפָּסוּק הַשְּׁמִינִי הַזֶּה מַעֲלִיב אֶת הַקְּהִילָה, כִּי הוּא הוֹרֵס לְגַמְרֵי אֶת הַמַּחְסוֹר וְאֶת הַתַּאֲוָנוּת. שְׁנֵי הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה מַחְזִירִים אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ שֶׁל בֶּן הָאֱלֹהִים אֶל מַסַּע הַצַּלְיָן שֶׁלּוֹ. הֵם מַזְכִּירִים לוֹ שֶׁהוּא רַק צַלְיָן הָעוֹבֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה; הוּא לֹא הֵבִיא אִתּוֹ דָּבָר לָעוֹלָם, וְגַם לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ דָּבָר. כָּךְ אָמַר יֵשׁוּעַ… אַל תִּצְבְּרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת עַל הָאָרֶץ, “אל תאצרו לכם אוצרות בארץ אשר יאכלום שם סס ורקב וגנבים יחתרו שם וגנבו׃ אבל תאצרו לכם אוצרות בשמים אשר סס ורקב לא יאכלום שם וגנבים לא יחתרו שם ולא יגנבו׃” (מתי ⁦6:19-20⁩). טִימוֹתִיּוֹס א׳ 6:9-10

9 אך אלה שרוצים להתעשר נופלים לנסיון ולפח, ולתאוות רבות, טיפשיות ומזיקות, המטביעות את בני האדם בהרס ובאבדון.

10 כִּי אַהֲבַת הַכֶּסֶף הִיא הַשֹּׁרֶשׁ לְכָל הָרָע; וְאֲנָשִׁים אֲחָדִים, מִתּוֹךְ שֶׁחָמְדוּ אוֹתוֹ, תָּעוּ מִן הָאֱמוּנָה וְדָקְרוּ אֶת עַצְמָם בְּמַכְאוֹבִים רַבִּים.

אני חושב שעלינו לציין כאן שפאולוס מתייחס לאדם הרוצה להתעשר. פירוש הדבר שרצונו מוקדש להשגת עושרו של העולם הזה. הוא יזנח את מטרתו הרוחנית; ובתוך

אמצו את החסד 12

בעיניו, שביעות רצון אלוהית אינה הגיונית. הקהילה ממש עברה שטיפת מוח והאמינה שמטרתו היחידה של אלוהים בישועה הייתה להעשיר אותנו בעולם הזה. אנחנו אמורים להיות הראש ולא הזנב.

טימותיאוס א ⁦6:11-14⁩

11 ואתה איש האלהים ברח לך מאלה ורדף צדקה וחסידות ואמונה ואהבה וסבלנות וענוה׃

12 הלחם המלחמה הטובה של האמונה ואחז חיי עולמים אשר נקראת להם והודית הודאה יפה בפני עדים רבים׃

13 הנני מצוך נגד האלהים המחיה את כל ונגד המשיח ישוע אשר העיד ההודאה היפה לפני פנטיוס פילטוס׃

14 כי שמור תשמר את המצוה באין שמץ ודפי עד הופעת המשיח ישוע אדנינו׃

יראת אלוהים יחד עם הסתפקות היא ציווי, ולא בחירה רשות עבור הקהילה. יותר ויותר אנשים ששומעים את האמת פונים עורף לתורות השפע שאינן עושות דבר כדי להבטיח את הנפש. גברים ונשים של האלוהים מחפשים אמת שתאפשר להם לרצות את האלוהים. יש בגוף המשיח כאלה שמתחילים להשתוקק לצדקה, ומוכנים לנטוש את דברי העולם הזה כדי להשיג אותה. זו ההכנעה שהאלוהים דורש. רק כאשר נכחיש את עצמנו לגמרי מדברי העולם, נחשב לעבדים טובים ונאמנים. אך המשיח חי בי.

המשיח נכנס אל גופינו והחיה אותו לשימושו של האב. הוא האדם החדש. הוא כבר ניצח את העולם ואת מכשוליו. הוא החסד שהאלוהים נתן לנו. הוא ההשפעה בלבבנו, המשתקפת בחיים שאנו חיים לפני בני אדם. אהובים, חדלו להיאבק עם כתבי הקודש, כי הם חיים, ואף חיים בשפע. חבקו את החסד.