הסכנה שבהליכה במעגלים רוחניים: זיהוי דפוסים המונעים ממשרתי האלוהים להתקדם

ישנם אנשים במלכות האלוהים שנושעו, אך במקום להתקדם קדימה, הם מסתובבים במעגלים. הם אינם נסוגים במובן המסורתי. הם עדיין מגיעים לקהילה. הם עדיין מטיפים. ייתכן שהם עדיין מובילים שירותים רוחניים, מארחים כנסים ועוסקים בפעילות דתית. אבל הם אינם מתקדמים. הם חגים במעגל.

דברים ב':3 מבטא את הדבר שנתן אלוהים לישראל אחרי שנים של נדודים: "רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה, פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה." יש רגע שבו אלוהים מביט בדפוס החוזר ואומר: "די. כבר הייתם כאן. סבבתם סביב אותו עניין, אותה פגיעה, אותה מרירות, אותה האשמה, והגיע הזמן לזוז הלאה."

בני ישראל נדדו במדבר ארבעים שנה בגלל חוסר אמונה ומרד. במדבר י״ד 33-34 מתעד את התוצאה: "וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה... בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה, תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם." האלוהים אילץ אותם להישאר במדבר עד שיפלו חסרי האמונה הראשונים. אילו הניח האלוהים להם להיכנס לארץ המובטחת בטרם עת, היה מתברר שהם השולטים ולא האלוהים. קדושים רבים כיום משוטטים במדבר, ומונעים מעצמם את עושרה של מלכות האלוהים.

האיגרת אל העברים ג׳:17-19 שואלת שאלה נוקבת: "ועל מי קָץ ארבעים שנה? הלא על החוטאים אשר פגריהם נפלו במדבר?... ואנו רואים שלא יכלו לבוא אל המנוחה בגלל חוסר אמונה." חוסר אמונה. לא בורות. לא היעדר הזדמנות. חוסר אמונה. הם ראו את הנסים. הם טעמו את המן. הם שמעו את קול האלוהים. ועדיין בחרו במעגל במקום במעבר.

המעגלים הרוחניים שלוכדים משרתים כיום אינם מקריים. הם יצרו לעצמם מסלול רוחני דרך דפוסי החשיבה והנטייה שלהם. מה שהתחיל כגישה מחשבתית הפך עם הזמן למעגל. הם ממשיכים להסתובב סביב אותן פגיעות, אותה מרירות, אותן שיחות, אותן האשמות ואותן ציפיות. והם מנחמים זה את זה בדברים האלה.

המעגל נראה כך: קבוצת אנשים מבלה שבועות, חודשים ושנים בהתמקדות באירוע או בעימות כלשהו שהיו מעורבים בו מנהיג או אדם בעל מעמד רוחני בקהילה. הם אינם מקבלים את העובדה שהיו בשרניים, בלתי קדושים, מניפולטיביים ובלתי ראויים לאמון, הן לפני האירוע המדובר והן אחריו. כל מטרתם היא להוציא אחרים מההתחברות, מהציות ומההתמקדות במשימות אלוהיות, ולהכניס אותם אל אותו עולם קטן שהם הפכו למכשול בדרך לשוב אל האלוהים.

הם אף עלולים לפתח תקווה כוזבת שהשירות או העבודה של מישהו אחר ייכשלו בסופו של דבר. הציפייה הזאת הופכת לקשר המשותף ביניהם. אבל בזמן שהם מחכים שמישהו אחר ייפול, הם אינם מצליחים לראות מה קורה להם עצמם מבחינה רוחנית. הם מבזבזים זמן. משלי כ״ד 17-18 מזהיר: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו."

עיסוק מתמיד הופך לדרך להסיט את תשומת הלב מהמקום הרוחני שבו אני נמצא. במקום לשאול: "היכן אני עומד עם אלוהים?", המשרת הנע במעגלים מתחיל לומר: "ראו כל מה שאני עושה למען אלוהים." אבל אפשר להוליד הלאה רק את מה שאתה באמת. לוקס 6:43-44 ברור: "כי אין עץ טוב עושה פרי רע, וגם אין עץ רע עושה פרי טוב. כי כל עץ נכר בפריו." אם לבך אינו ישר, פעילותך בשירות אינה יכולה לתקן את מצב לבך.

השאלה שיש לשאול ביושר היא זו: על מה אתם נלחמים? במה אתם אוחזים? על מה אינכם מוכנים לוותר? המאבק של אלה שמסתובבים סביב התנועה נוגע לעיתים קרובות לניסיון לשכנע אחרים שהם אכן רוחניים, ולגרום למנהיגים לקבל אותם כרוחניים. מכיוון שהקדושים האלה בעלי מחשבה בשרית (של הבשר), הם אינם מסוגלים להבחין באלוהים בתנועה של גוף המשיח.

האיגרת אל העברים ד':1 מזהירה אזהרה רצינית: "הבה נירא אפוא, פן, בעוד ההבטחה לבוא אל מנוחתו נשארת לנו, יֵראה מישהו מכם כמי שהחמיץ אותה." יש מנוחה זמינה. יש ארץ מובטחת הממתינה. אבל לא תגיעו לשם אם תסתובבו במעגלים. תגיעו לשם רק אם תפנו צפונה, אם תבחרו, אחת ולתמיד, להתקדם באלוהים.

את השאלה שחייבים לשאול בכנות היא זו: על מה אתם נלחמים? במה אתם אוחזים? על מה אינכם מוכנים לוותר? המאבק של אלה שמסתובבים במעגלים הוא לרוב על שכנוע אחרים שהם אכן רוחניים, ועל כך שהמנהיגים יקבלו אותם כרוחניים. מפני שהקדושים הללו חושבים באופן בשרי, הם אינם מסוגלים להבחין באלוהים בתנועה של גוף המשיח.

איגרת אל העברים 4:1 מביאה אזהרה רצינית: "הבה נירא, שמא בעוד ההבטחה לבוא אל מנוחתו עומדת לנו, יראה מישהו מכם כמי שנפל מאחור." יש מנוחה זמינה. יש ארץ מובטחת הממתינה. אבל לא תגיעו לשם אם תמשיכו להסתובב במעגלים. תגיעו לשם רק אם תפנו צפונה, אם תבחרו, אחת ולתמיד, להתקדם באלוהים.